פיצוי של 16,000 ש"ח עבור 68 הודעות ספאם ועוד 3,000 ש"ח עבור השמטת המילה "פרסומת" (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת דלית ורד):

העובדות: התובע טען כי הנתבע שלח לו 68 הודעות פרסומת בדוא"ל, לאחר ששלח הודעות סירוב, וזאת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע טען, בין היתר, כי התובע נרשם לקבלת עלוני מידע.

נפסק: הנטל להוכיח את הסכמת הנמען לקבלת דבר פרסומת מוטל על כתפי המפרסם (הנתבע). הנתבע הציג רק פלט מחשב ממערכת 'רב מסר'. ביהמ"ש סבור כי התובע נרשם לקבלת הודעות פרסומת מהנתבע. נכון הוא כי הנטל מוטל על הנתבע, המפרסם, להוכיח כי התובע נתן את הסכמתו וכי הנתבע לא עמד כראוי בנטל זה. אולם, בנסיבות המקרה, מדברי התובע שוכנע ביהמ"ש כי בתחילה התובע נתן את הסכמתו לקבל דברי פרסומת מהנתבע, ולאחר מכן ביקש להפסיק את קבלתם. מכל מקום, עניין התביעה בשיגור דברי פרסומת לתיבת הדוא"ל של התובע לאחר הודעת סירוב שניתנה כדין, והדיון יתמקד בשאלה זו.

הנתבע אישר כי בקשת ההסרה ששלח התובע באמצעות הדוא"ל התקבלה וטופלה באותו יום, אך חרף זאת המשיך התובע לקבל הודעות עקב כך שבקשת ההסרה לא עודכנה במערכת הדיוור החדשה שהותקנה מטעם הנתבע. מדובר באחריות ישירה של הנתבע, שהיה מודע להחלפת מערכת הדיוור, והיה עליו לדאוג לעדכון ההודעה גם במערכת החדשה שלו. הנתבע אף הודה כי קיבל את מכתב ההתראה של ב"כ התובע. הנתבע התעלם מכך ולא פעל באופן אקטיבי לברר את הטענה ולגרום להפסקת משלוח ההודעות, על אף שידע כי הותקנה מטעמו מערכת דיוור חדשה. הנתבע לא ציין את המילה "פרסומת". הוא לא פעל כנדרש בחוק מטעמים שיווקיים, ולא ציין בעבר את הפרטים הנדרשים בחוק, תוך כדי הטעייה של הנרשמים. עבור 68 ההודעות ישלם הנתבע לתובע פיצוי בסך 16,000 ש"ח וכן פיצוי נוסף בסך 3,000 ש"ח בגין אי ציון המילה "פרסומת". בנוסף הנתבע יישא בהוצאות בסך 6,500 ש"ח.