ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של ברק כהן בתביעת לשון הרע (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים סולברג, כנפי - שטייניץ וכבוב):
העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בי-ם [ת"א 13358-01-17] שקיבל תביעת לשון הרע של המשיב וחייב את המערער לפצותו ב-150,000 ש"ח. המשיב הוא שוטר ששימש בתפקיד רכז מודיעין. המערער, עו"ד ופעיל חברתי, כתב שיר על המשיב שאותו הלחין, ביצע והעלה לרשת יחד עם אנימציה. בעקבות מעשים אלה המערער הורשע בעבירות של העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו [ת"פ 50825-01-15] והוטל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות וכן פיצוי לנפגע העבירה בסך 5,000 ש"ח [ערעור לביהמ"ש המחוזי נדחה - ע"פ 12781-03-18 - וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון - רע"פ 4559/19].
המשיב הגיש את תביעתו לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, לאחר סיום ההליך הפלילי, נגד המערער וגופי תקשורת שלטענתו פרסמו את השיר ברבים. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענות המשיב נגד גופי התקשורת, אך קיבל חלקית את התביעה נגד המערער. נפסק כי השיר הוא לשון הרע נגד המשיב וכי בעוד שחלק ממילות השיר אינו עולות כדי לשון הרע, אלא הן קללה וגידוף 'בלבד', הרי שרבים מהתיאורים מציגים את המשיב כמי שפועל בדרכים לא חוקיות במטרה לפגוע בזולת. עוד נפסק כי המערער לא הוכיח כי הנאמר בשיר הוא אמת וכן נדחתה טענתו לתחולת הגנת תום הלב. מכאן הערעור.
נפסק: יש לאמץ את פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי ככתבו וכלשונו. אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע ביהמ"ש המחוזי, התומכים במסקנותיו המשפטיות, שלא נמצא בהן טעות שבחוק. המערער טען כי משקבע ביהמ"ש המחוזי שהנזקים הספציפיים שאליהם טען המשיב לא הוּכחו – הרי שהפיצויים שנפסקו הם פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 7א לחוק. טענה זו בטעות יסודה. ביהמ"ש המחוזי אכן קבע שהמשיב לא הוכיח נזק ספציפי, אך קיבל את טענתו לנזק כללי. פיצוי בגין נזק כללי אינו זהה לפיצוי ללא הוכחת נזק. מדובר בפיצוי בגין נזקים שהתרחשו, והוכחו – חרף היותם בלתי מוחשיים. אין לקבל את הטענה שפיצוי בגין נזק זה מוגבל לסכום של 50,000 ₪. אכן המשיב לא הגיש את תביעת הפיצויים נגד כל הנתבעים 'ביחד ולחוד', אלא תחם את מידת אחריותו של כל נתבע; ביחס למערער, נטען כי הוא נושא באחריות ל-10% מהנזק שנגרם. הסכום שפסק ביהמ"ש המחוזי, 150,000 ₪, איננו מבטא את מלוא נזקיו של המשיב, אלא אך ורק את החלק שבו חוייב המערער. ביהמ"ש המחוזי התייחס מפורשות לכך שסכום זה איננו כולל את הנזק שנגרם בגין מעשיהם של יתר הנתבעים. המשיב טען כי המערער עודנו מזיק לו, כי הוא ממשיך להפיץ את השיר וכי הוסיף וחיבר לו שיר נוסף, בשם "150 אלף". על המערער לחדול ולא לפגוע עוד במשיב. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.