פיצוי של 12,000 ש"ח עבור 46 הודעות ספאם (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת סיגלית מצא):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, חברה למכירת ושיווק בגדים, שלחה אליו עשרות הודעות דוא"ל פרסומיות, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע ציין כי הוא נמנע מלחיצה על קישורים להסרה (מחשש לפישינג) וכי שלח לנתבעת בקשת הסרה בדוא"ל, שלא נענתה. הנתבעת טענה כי התובע ביקש להצטרף לרשימת התפוצה שלה וכי אילו היה התובע פונה לנתבעת באמצעות כפתור ההסרה, הוא היה מוסר מרשימת הדיוור באופן מיידי.

נפסק: הנטל להוכיח כי ניתנה הסכמה מפורשת בכתב למשלוח דברי פרסומת מוטל על המפרסם [עניין בן עמי - רע"א 4704/20]. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח שהתקבלה הסכמה מפורשת בכתב של התובע לקבלת דברי הפרסומת, אך התובע צמצם את תביעתו רק לדברי הפרסומת שנשלחו אליו לאחר ששלח הודעת סירוב. הנתבעת לא הכחישה כי קיבלה את הודעת הסירוב של התובע, אולם לדבריה ייתכן וההודעה לא זכתה להתייחסות עקב כך שהיא לא נשאה "נושא" וככל הנראה הועברה לתיקיית "ספאם" ונמחקה, או בשל תנאי העבודה של שירות הלקוחות של הנתבעת במהלך הסגר השלישי. התובע מצדו קיבל הודעה אוטומטית שכותרתה "אני לא נמצא" ואף שהמשיך לקבל דברי פרסומת מהנתבעת, לא פנה אליה בדרישת הסרה נוספת במשך כ-5 חודשים. אין מחלוקת כי הכתובת אליה נשלחה הודעת הסירוב היא כתובת פעילה. הנתבעת, למעשה, אינה חולקת על זכותו של התובע לשגר הודעת סירוב בכתב, ולא רק באמצעות לחיצה על קישור בגוף דבר הפרסום, . אולם לטענתה התובע לא פעל בתום לב, הואיל ולמרות שלא קיבל תשובה עניינית לפנייתו להסרתו מרשימת התפוצה, הוא המתין למעלה מ-5 חודשים עד ששלח הודעת סירוב נוספת באמצעות ב"כ. התובע הוכיח כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק התקשורת. פיצוי בסכום של 12,000 ש"ח הולם את נסיבות העניין, על-אף שמדובר ב-46 דברי פרסומת. הנסיבות לעיל מהוות מחדל מצד התובע שיש בו כדי להצדיק את הפחתת הפיצוי. בנוסף הנתבעת תישא בהוצאות בסך 3,000 ש"ח.