"העין השביעית" תסיר את מדור "הגנזך" על התובע - לא נרשם כמאגר מידע (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת תמר אברהמי):
העובדות: האם עמוד באתר אינטרנט הוא מאגר מידע שחובה לרשום לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. התובע הוא איש עסקים. הנתבעת היא מפעילת אתר "העין השביעית". התובע הגיש תביעת לשון הרע נגד הנתבעת ואחרים, בשל כתבות שפורסמו באתר הנתבעת. בהליך זה התובע טען כי מאז שתבע את הנתבעת היא החלה לפרסם עליו מספר רב של פרסומים שליליים וכי היא אוספת ומעבדת מידע מהליכים משפטיים שהתובע מנהל, לרבות כתבי טענות, במדור ייעודי בשם "הגנזך". התובע טען, בין היתר, כי מדובר במאגר מידע שלא נרשם כדין הגורם לו לנזקים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע הוא דמות ציבורית הנוקט בטקטיקות של תביעות השתקה. לטענתה "הגנזך" מנגיש מסמכי מקור הנחשפים במסגרת הבירור העיתונאי וכי התכנים באתר מפורסמים כדין ואין לראות בשימוש בהם משום "דליפה" של מידע. בתיק הוגשה גם עמדת הרשות להגנת הפרטיות.
נפסק: עניין ההליך בשאלה האם העמוד הנוגע לתובע במדור "הגנזך" של הנתבעת הוא מאגר מידע החייב ברישום לפי חוק הגנת הפרטיות. אין מחלוקת כי המסמכים במדור הגנזך כוללים "מידע" לפי סעיף 7 לחוק. אין מקום לדון בטענה כי אין מדובר באוסף נתוני מידע "המיועד לעיבוד ממוחשב", בשל המועד בו הועלתה. יש לקבוע כי מדובר במאגר מידע לפי החוק. עמדתה של הרשות להגנת הפרטיות היתה כי ככל שכתבי הטענות והפרוטוקולים בעמוד באתר מכילים "מידע רגיש" כהגדרתו בחוק, או מידע על צדדים שלישיים שלא נתנו את הסכמתם לשימוש במידע, מדובר במאגר מידע שחלה עליו חובת רישום מכוח סעיף 8(ג) לחוק. יש לקבוע כי חל סעיף 8(ג) לחוק ויש לבחון האם קיימת תחולה לסעיף 8(ד) לחוק (לפיו חובת הרישום לא תחול על מאגר של מידע שפורסם לרבים או שהועמד לעיון הרבים).
הנתבעת הצביעה על כלל פומביות הדיון, בעוד התובע טען כי כתבי טענות ומסמכים מ"נט המשפט" אינם פתוחים לעיון הציבור, וכי גישת הנתבעת אליהם היא מכוח היתר עיון כללי לתיקי בית משפט שניתן לעיתונאי מטעמה (פרסיקו). שאלת השימוש בהיתר העיון איננה יכולה להוות חלק מההכרעה. נראה שהקשר בין שימוש בהיתר עיון בתיקי בתי משפט לבין שאלת חובת רישום מאגר מידע, אינו ישיר, הכרחי או נרחב. העמדת מידע לעיונו של פלוני, גם אם כדין, עדיין אינה הופכת את אותו מידע בשל עובדה זו למידע שהועמד לעיון הרבים. גם אם מידע הגיע לנתבעת תוך שימוש כדין בהיתר העיון, לא בהכרח מדובר במידע "שהועמד לעיון הרבים" לצורך סעיף 8(ד) ולהחלת החריג לגבי רישום. מסקנה זו אינה נסתרת מההיסטוריה החקיקתית.
השאלה היא אם תיקי בתי משפט, תיקים "רגילים" שאינם חסויים מכוח דין או החלטה, הם מידע "שהועמד לעיון הרבים". ברמה העובדתית והמעשית, תיקי בתי משפט כיום אינם בבחינת מידע העומד לעיון הרבים. אדם שאינו צד לתיק בית משפט זקוק להיתר על מנת שיוכל לעיין בתיק. זו גם עמדת הרשות להגנת הפרטיות. ככל שיש מקום לשינוי האיזונים בשל ההתפתחויות הטכנולוגיות העדכניות או בכלל, מקומו של שינוי כזה אינו על דרך של פרשנות סעיף 8(ד) לחוק בהקשר חובת רישום מאגר לפרסומים מתוך תיקי בתי משפט שאינם חסויים. זוהי דרך עקיפה שאינה נותנת מענה הולם לבחינה כזו. אם המדור כולל גם מסמכים מתיקי בתי משפט שלא פורסמו לרבים או הועמדו לעיון הרבים על פי סמכות כדין קודם לכך שנכללו בו, כי אז המדור אינו בא תחת כנפי סעיף 8(ד) לחוק וחייב ברישום.
אשר לסעד, התובע עתר להסרת העמוד המוקדש לו במדור של הנתבעת. הנתבעת טענה כי גם אם קיימת חובת רישום, הסרת העמוד אינו הסעד המתאים. סעיף 8(א) לחוק קובע איסור על החזקת וניהול מאגר מידע החייב ברישום, כל זמן שלא מתקיימות אחת האפשרויות שפורטו בסעיף. נכון הוא שיש מגמה של צמצום חובת הרישום. הרשות להגנת הפרטיות ציינה כי היא "ככלל אינה נוהגת ליזום פעולות אכיפה שעיקרן אכיפת החובה לרישום מאגרי מידע, בפני עצמה" אלא מתמקדת באכיפת החובות המהותיות המוטלות על בעלי מאגרי מידע. התקיפה אינה עוסקת בעצם העלאת מסמכים לאתר אלא בריכוזם במדור מסוים. בהינתן האפשרויות הטכנולוגיות, ה"רווח" שיכול להיגרם מקביעת חובת רישום של עמוד זה הוא מוגבל, גם אם אין לומר שמדובר ב"פגיעה שאין בה ממש". עם זאת, כל זמן שהדין קובע חובה מסוימת, יש לקיימה.