פוסט הפייסבוק שכתבה המשיבה אינו הטרדה מאיימת, אף אם הוא אינו נעים (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט רפי ארניה):

העובדות: שתי בקשות למתן צווים למניעת הטרדה מאיימת, לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב–2002. המבקש הוא סמנכ"ל מבצעים ברשות שדות התעופה. ברקע הדברים עומדת מחאה ציבורית של תושבי מספר יישובים, ובכללה הפגנות המתקיימות מול בית המבקש, ביחס לרעש מטוסים. הבקשה כלפי המשיבה הוגשה בעקבות פוסט שכתבה בפייסבוק, במענה לפוסט שפרסמה רעיית המבקש. ביחס למשיב נטען כי הוא מארגן הפגנות מדי שבוע מול ביתו של המבקש.

נפסק: העתירה נגד המשיבה מתמקדת בפוסט שכתבה. ביהמ"ש אינו משוכנע כי הפוסט מהווה השמעת איום כמשמעותו מונח זה בחוק העונשין, או אף מתקרב לקצהו של ביטוי מהסוג האמור. אמנם, ייתכן שההשוואה לדמות המוזכרת בפוסט גובלת בטעם רע, ואינה מוצלחת במיוחד, ואולם מכאן ועד לייחוס עבירה פלילית או איום כלשהו למשיבה המרחק הוא רב. בנוסף, על מנת ליתן צו כמבוקש, על המבקש להוכיח כי קיים מצע עובדתי המביא לכלל מסקנה כי המשיבה תוסיף ותפגע בשלוות חייהם של המבקש ובני משפחתו. מצע כזה לא הונח כלל. אמנם פירסומים במדיה החברתית עשויים להיות לעיתים פירסומים בלתי נעימים, ואף פוגעניים, ובמקרים מסויימים אף עלולים להביא למסקנה כי הם יוצרים מצע להתנהגות פוגענית גם בעתיד [עניין אלמונית - ה"ט 8215-04-17]. אולם לשם הגעה למסקנה כאמור נדרש מצע ראייתי משמעותי, כגון התנהגות רפטטיבית [עניין עזרא - ה"ט 8252-06-17]. הפוסט, מקום שעומד הוא בדד, אינו מגיע לדרגה זו ואינו עולה כדי הטרדה כמשמעותה בחוק. מתן צו האוסר על המשיבה להתייחס למבקש או לעניין הציבורי הנדון בפירסומיה במדיה החברתית, יהווה מגבלה בלתי מידתית ובלתי מוצדקת על חופש הביטוי והמחאה, ולמעשה יעקר מן השורש את התכלית של המדיה החברתית כככר השוק הוירטואלית וכמכשיר מרכזי להבעת והחלפת רעיונות. עדיפה הבחינה לאחור של הפירסום, באספקלריה של דיני לשון הרע וסעדים כספיים, על פני מניעתו העתידית. הבקשה נדחתה גם ביחס למשיב, אך נאסר עליו להביע את מחאתו במרחק נמוך מ-400 מטרים מחצר ביתו של המבקש.