אין פסול בתנאי שקובע שהנמען לא רשאי לבקש הסרה למשך 4 חודשים (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: הנתבעת היא חברה המשווקת מכונות וקפסולות קפה. התובע טען כי הזמין ממוצרי הנתבעת באמצעות האפליקציה שלה וכי מאותו מועד החלה הנתבעת לשלוח לו הודעות פרסומת בדוא"ל. התובע טען כי למרות ששלח הודעות סירוב לנתבעת בדוא"ל חוזר, המשיכה הנתבעת במשלוח ההודעות. התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 9 הודעות פרסומת, מתוכן 5 לאחר הסירוב, תוך הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן פגיעה בפרטיותו. הנתבעת טענה כי התובע יזם את ההתקשרות עמה, התקין את האפליקציה ואישר קבלת מסרים פרסומיים. הנתבעת טענה כי לא קיבלה את הודעות ההסרה וכי התובע בחר שלא להקיש על המילה "הסר" בגוף ההודעות.  

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבעת שלחה לתובע 9 הודעות דוא"ל פרסומיות. התובע נרשם לאפליקציה של הנתבעת ודומה כי נתן את הסכמתו לקבל ממנה דברי פרסומת. אין לקבל את טענת התובע לזיוף. הנתבעת טענה כי במסגרת הרישום של התובע לאפליקציה, בחר התובע להצטרף לקבוצת מיקוד וקיבל ערכת התנסות ללא עלות, בכפוף לקבלת עדכונים ומסרים פרסומיים למשך 4 חודשים - מבלי לבצע הסרה. התובע טען כי הוראה זו היא בניגוד לחוק. הנתבעת לא הכריחה את התובע להירשם לקבוצת המיקוד. התובע עשה זאת מרצונו החופשי, מתוך ידיעה ובמטרה לקבל ערכת התנסות ולבחון את מוצרי הנתבעת. מדובר בתקופה קצובה של 4 חודשים. מדובר בזמן קצר יחסית שלא חורג ממתחם הסבירות. אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הודעות הפרסומת שנשלחו לתובע עד לחודש ספטמבר 2020, קרי 5 מתוך ההודעות.

דין טענת הנתבעת לעניין הודעות הסירוב להידחות. על הנתבעת היה לאפשר לתובע לשגר את הודעת הסירוב בכתב, או באותה הדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, והכל לפי בחירתו. המחוקק מצא לנכון להקל על הנמען באופן משלוח הודעת הסירוב. אם דבר הפרסומת שוגר באמצעות המייל אז על הנתבעת לאפשר לתובע  להודיע על סירובו באמצעות משלוח הודעה חוזרת. משפעל התובע בהתאם להוראות החוק, יש לחייב את הנתבעת לפצות אותו בגין 4 הודעות שנשלחו בניגוד לרצונו. הנתבעת תפצה את התובע ב-500 ש"ח לכל אחת מארבע ההודעות וכן תישא בהוצאות בסך 500 ש"ח (סה"כ 2,500 ש"ח).