דחיית בקשת רשות ערעור על שמיעת עדותו של רופא בהיוועדות חזותית (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטת יעל וילנר):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה [ת"א 2608-04-20], שדחה את בקשת המבקשת להעיד רופא כעד מטעמה באמצעות היוועדות חזותית. התביעה הוגשה בעילה של הולדה בעוולה, בעקבות לידת בתם של המשיבים עם תסמונת דאון. המבקשת טענה כי הרופא אינו עובד אצלה עוד וכי הוא מתגורר בחו"ל.

נפסק: יש לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי. ככלל, ככל שעדות היא רלוונטית לסוגיות שבמחלוקת, יש לאפשר את שמיעתה. אף שיש ממש בקביעות בנוגע להתנהלות הדיונית של המבקשת, הרי שנוכח הרלוונטיות, שאין עליה עוררין, של עדות הרופא להכרעה בליבת המחלוקת שבין הצדדים, ראוי לאפשר את שמיעת עדותו, תוך ריפוי בזבוז המשאבים שנגרמו למשיבים ולביהמ"ש, בפסיקת הוצאות מתאימות. אין מקום להתערב בהחלטה שלא להתיר את שמיעת העדות בהיוועדות חזותית, החלטה המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית לגבי אופן ניהול הדיון, בוודאי כשההחלטה היא לקיים את הדיון "בדרך המלך" ולא בדרך מיוחדת אחרת. יש להתיר את שמיעת עדות הרופא, אולם שלא באמצעות היוועדות חזותית.