קיצור עונשו של עבריין מין במרחב האינטרנטי, משיקולי שיקום (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים פוגלמן, עמית וסולברג):

העובדות: ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [תפ"ח 56509-05-19]. המערער הורשע, לפי הודאתו, בביצוע שורת עבירות מין במרחב האינטרנטי. המערער, בין היתר, יצר קשר עם צעירים באינטרנט והתחזה בפניהם לצעירה. במהלך ההתקשרות הוא גרם לאותם צעירים, בהסכמה שהושגה במרמה, לבצע בעצמם מעשים מגונים, מעשי סדום ועוד. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופיצוי בסך 2,000 ש"ח ל-17 מהמתלוננים. הערעור נסב על עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער.

נפסק: ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על החומרה הגלומה בביצוע עבירות מין במרחב הוירטואלי והייחודיות של עבירות מסוג זה. אין צורך להכביר במילים על חומרת מעשי המערער, שניצל את המרחב האינטרנטי על מנת לבצע עבירות מין תוך התחזות לאחר, ניצול והפעלת לחץ על הנפגעים, תמרונם והונאתם, כל זאת על מנת לבצע את זממו ולספק את יצריו. בכך, פגע המערער בכבוד הנפגעים, באוטונומיה על גופם, בפרטיותם ובביטחונם האישי. לא כל שכן כאשר מדובר בנפגעים קטינים, כמרבית הנפגעים, שהם בעלי ניסיון חיים מועט ויש להגן עליהם מפני הסכנות האורבות להם במחשב שבחדרם. יחד עם זאת, לצד שיקולי הגמול וההרתעה, יש ליתן במקרים המתאימים משקל מוגבר לשיקולי השיקום, גם על חשבון עיקרון ההלימה, שהוא  העיקרון המנחה בענישה. המערער נרתם באופן כנה ובכל מאודו להליך השיקום. בתמהיל של מטרות הענישה ושיקוליה יש לתת משקל ממשי לתהליך השיקום. המערער עבר הליך שיקומי ממושך ומרשים שנותן תקווה לאי הישנות מעשיו העבריינים. הליך שיקומי זה, בשילוב ההפחתה במסוכנותו, משך הזמן שחלף והבעיות הבריאותיות איתן הוא מתמודד, מובילים למסקנה כי יש הצדקה לקיצור משמעותי של תקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער, אולם לא ביטולה המוחלט. הערעור התקבל במובן זה שעונש המאסר בפועל שהושת על המערער יעמוד על 18 חודשים, חלף תקופת המאסר בפועל של 4 שנים שהוטלה עליו. יתר הוראות גזר הדין יוותרו על כנן.