קישור להסרה בגוף מסרון פרסומי אינו תואם את הוראות חוק הספאם (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, המפעילה מסעדה, שלחה לו כ-50 מסרונים פרסומיים ללא הסכמתו ולמרות שביקש להסירו מרשימת התפוצה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי ברשימת התפוצה נמנים רק לקוחות שנתנו את הסכמתם להיכלל בה וכי התובע רכש את מספר הטלפון שברשותו מאדם אחר, שככל הנראה נרשם לשירות הדיוור של הנתבעת.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. אין מדובר ב-50 מסרונים, אלא ב-21 מסרונים (חלקם הוגשו בכפל). המסרונים הם "דבר פרסומת" לפי החוק, שכן הם בעלי אופי מסחרי ועוסקים בשירותי הנתבעת. לא הוצגה כל ראיה התומכת בגרסת הנתבעת כי התובע רכש את מספר הטלפון מגורם אחר שהסכים להיכלל ברשימת התפוצה של הנתבעת. התובע העיד כי הוא מחזיק במספר למעלה מ-20 שנים. התובע שלח 4 הודעות סירוב לנתבעת, באותה דרך שבה שוגר דבר הפרסומת. אין ממש בטענת הנתבעת כי היה על התובע ללחוץ על קישור ההסרה בגוף ההודעות. על הנתבעת היה לאפשר לתובע לשגר את הודעת הסירוב בכתב או באותה הדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, והכל לפי בחירתו. בקשת התובע להסרה נשלחה כדין והיה על הנתבעת להסיר את התובע. הפנייה לקישור עלולה להכיל תוכנות זדוניות ומעלה חשש להפצה של וירוסים שיזיקו למכשיר התובע עד לכדי אובדן מידע יקר ערך וגם לעלויות בניסיון לתקן את הנזק שנגרם. חשש זה מתעצם במיוחד כשהתובע כלל לא מכיר את הנתבעת. יש להביא בחשבון כי הנתבעת נוהגת לכבד בקשות הסרה שנשלחות באמצעות לחיצה על הקישור וכן כי לא מדובר בנתבעת סדרתית אשר נוטה להתעלם מהוראות החוק, אלא לכל היותר במעידה חד פעמית. הנתבעת תפצה את התובע ב-500 ש"ח עבור כל אחת מ-21 ההודעות וכן הוצאות בסך 500 ש"ח (סה"כ 11,000 ש"ח).