תנאי הביטול של Google Play הם בניגוד לחוק הגנת הצרכן (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת אסתר שטמר):
העובדות: בקשה לאישור תובענה ייצוגית. המבקש טען כי המשיבה, גוגל, מחדשת באופן אוטומטי מנויים ליישומים שנרכשו באמצעות חנות היישומים Google Play, בניגוד להוראות סעיף 13א(ג)(1) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וכי הוראות הביטול של גוגל נוגדות את סעיף 13ד לחוק. גוגל טענה, בין היתר, כי המבקש שגה בסיווג העסקה וכן כי הדין החל על התביעה הוא דין מדינת קליפורניה בארה"ב.
נפסק: תחילה יש לברר את שאלת הדין החל. בעניין אשל [רע"א 8160/20] נקבע, לגבי אותה תנייה בתנאי השימוש של גוגל, כי המשתמש הסביר שקורא את תניית ברירת הדין מבין שעל מחלוקת אפשרית בינו ובין גוגל יחול הדין הישראלי; ובהתאם נקבע שהדין הישראלי הוא שיחול על בקשת האישור. יש להחיל פסיקה זו גם על מקרה זה. גוגל טענה כי הכללים החלים אינם תנאי השימוש הכלליים, כי אם תנאי השימוש בשירות התשלומים. גוגל טענה כי תנאי השימוש ב-Google Play כפופים לתנאים הכלליים. עיון בתנאי שירות התשלומים, בסעיף "סמכות השיפוט; החוק החל" מלמד כי הוא בהיר מזה שבתנאי השימוש הכללים. עם זאת, בהצטרף לפסילת הסעיף בתנאים הכלליים ולשאלה מה תחולת תנאים כלליים אלו על המקרה, נדמה שרק נוספה מבוכה על זו הקיימת למקרא תניית השיפוט בתנאים הכלליים, שכבר נפסלה. לכן יש להחיל את ההחלטה בענין אשל ביחס לתנאים הנוספים. כיוון שסעיף ברירת הדין נפסל, אין לדון בטענות החלופיות בדבר החלת הדין הזר לפני הדיון בשאלה אם הוא מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, או בשאלה אם חוק קוגנטי גובר על סעיף ברירת דין. בהעדר תניית ברירת דין, יחול הדין הישראלי. מדובר בשירות שניתן בישראל, לצרכנים ישראלים, שהתשלום עבורו נגבה (בחלק מהמקרים) במטבע ישראלי, שמפעיל גם שירות לקוחות בעברית.
המבקש עומד בתנאים לאישור התובענה כייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. קיימת אפשרות סבירה שהשאלות בבקשת האישור תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה. ממילות המסמכים שגוגל ניסחה לא ניתן ללמוד כי מדובר בחוזה לתקופה בלתי קצובה. לכן, ומתוך פרשנות פשוטה של הכתוב, יש לקבוע כי מדובר בהסכם לתקופה קצובה ולכן אין תוקף לתנאי שקובע חידוש אוטומטי של כל עסקה. מדובר בחוזה אחיד צרכני. המטרה בחקיקת סעיף 13א(ג) היתה לשחרר את הצרכן מהחובה להודיע על ביטול העסקה בתום התקופה, תוך שיידרש לחשבונית שנשלחה או להסכם המקורי, ולחייב את ספק השירות לבקש הסכמה להארכה. המחוקק העדיף את אינטרס הצרכן שחוזה לא יוארך ללא פעולה מצידו. ניתן אמנם לשנות מכך על ידי עמידה בתנאי עסקה בלתי קצובה, אך יש לעשות זאת באופן ברור ומפורש. בנוסף, גוגל מאפשרת ביטול בתוך תקופת החיוב, אך אין לביטול נפקות מעשית משום שהיא מחייבת את הצרכן במלא התשלום עבור תקופת החיוב הנוספת. לכאורה הקביעה שלפיה ביטול בתוך התקופה יחויב במלוא התשלום עבור תקופת החיוב מפרה את סעיף 13ד(ג) בחוק הגנת הצרכן. משמעותם האמיתית של תנאי הביטול שגוגל קבעה היא שלילת אפשרות הביטול בפועל. יש לאשר את התובענה כייצוגית.