לא ניתן לראות בסימון קריאת התקנון, הכולל הסכמה גורפת לקבלת דואר פרסומי, כ"הסכמה מפורשת" לפי חוק הספאם (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו עשרות דיוורים פרסומיים, בדוא"ל ובמסרונים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982, גם לאחר ששלח הודעת סירוב ולאחר ששלח לנתבעת מכתב התראה באמצעות בא-כוחו. הנתבעת דחתה את טענות התובע וטענה כי היא פועלת כדין כי התובע נתן לה את הסכמתו למשלוח כאמור בעת שביקר באחת מחנויות הנתבעת.

נפסק: הנתבעת הפרה את הוראות חוק הספאם בכך ששלחה דברי פרסומת ללא הסכמה מפורשת בכתב, ב–63 הזדמנויות. הוכח כי התובע מסר את הסכמתו המפורשת בכתב לקבלת דברי דואר פרסומי, במסרונים, אך לא בהודעות דוא"ל. לא ניתן לראות בסימון קריאת התקנון, הכולל הסכמה גורפת לקבלת דואר פרסומי, כ"הסכמה מפורשת" כדרישת החוק. זאת, בייחוד שעה שנוסף לרובריקה המסמנת קריאת התקנון, נכללו בטופס שלוש רובריקות שנועדו לבטא הסכמה לקבלת דואר פרסומי, ורק אחת מהן (המסמנת הסכמה לקבלת דואר פרסומי במסרונים) סומנה. יש לדחות את טענת הנתבעת כי לא קיבלה את הודעת הסירוב ששלח לה התובע. שעה שהתובע הוכיח כי שלח הודעת סירוב לכתובת הדוא"ל שכתבה הנתבעת בתקנון ככתובת תקפה, כך עליה לוודא כי היא תקינה, אינה מנתבת הודעות לתיבת הודעות זבל, וכיו"ב - חזקה שהודעת הסירוב התקבלה אצל הנתבעת, והיא לא עמדה בנטל לסתור אותה. הקו המנחה בפסיקה הוא שלחיצה על קישור להסרה אינה עומדת בדרישות החוק. הנתבעת תפצה את התובע ב-15,450 ש"ח וכן תישא בהוצאות האגרה ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.