אין מדובר בהודעה תמימה אלא ב"טריק פרסומי" (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: תביעה לפיצוי בטענה למשלוח 9 מסרונים פרסומיים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא חברה המציעה שירותי לימוד בתחום הנדל"ן. הנתבע הוא מנכ"ל ודירקטור בנתבעת. התובעים טענו כי הנתבעת שלחה "דבר פרסומת" לכל אחד מהם, ללא הסכמתם. הנתבעים טענו, בין היתר, כי אין מדובר ב"דבר פרסומת". 

נפסק: דין התביעה להתקבל. אין מדובר בהודעה תמימה אלא ב"טריק פרסומי" שנועד למשוך את מקבלי ההודעה להתקשר עם הנתבע בעסקה ולעודד הוצאת כספים, ועל כן מדובר ב"דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. מאחר שלא ניתנה הסכמת התובעים קודם למשלוח ההודעה, הנתבעים הפרו את הוראות חוק התקשורת. העובדה כי התובעים יכולים היו להסיר עצמם מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה מקום בו הנתבע הפר את החוק. הנתבעת היא צד להסכם והיא מוגדרת כ"היועץ". היא נותנת את שירותי הייעוץ והיא שמקבלת את התמורה בגינם. ההודעות נועדו לפרסם את עסקיה או לקדם את מטרותיה ולהשיא את רווחיה והיא נכללת בגדר "מפרסם". התובעים לא הוכיחו את עילתם מכוח חוק הגנת הפרטיות. משיקולי אכיפה והרתעה יש לנקוט בפיצוי המירבי הקבוע בחוק. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו סך של 9,000 ש"ח לתובעים, בתוספת אגרה כפי ששולמה ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.