הפיצוי הנמוך משקף את סלידת ביהמ"ש מתוכן השיחה בה התובע נטל חלק (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת סיגלית גץ-אופיר):
העובדות: תביעה ותביעה שכנגד שעניינן לשון הרע. התביעה העיקרית עוסקת בפרסום של הנתבע על התובע בעמוד הפייסבוק הפרטי של התובע. התביעה שכנגד הוגשה נגד התובע ובא-כוחו, בטענה ללשון הרע ורדיפה חברתית וגזענית. התובע הוא רופא מרדים בבית החולים רמב"ם ואין לו היכרות מוקדמת עם הנתבע. התובע טען כי הנתבע פרסם פוסט בעמוד הפייסבוק של התובע, שעליו הגיב התובע בצורה עניינית. התובע טען כי בתגובה לכך, פרסם הנתבע שני פוסטים מכפישים על התובע.
נפסק: דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה המזערי ודין התביעה שכנגד להידחות. פרסום תוכן-פוסט בפייסבוק הוא פרסום לכל דבר ועניין. טענת התובע לעניין אופי הפרסום, הייתה לכל הפחות מטעה (התברר כי הפרסומים נעשו בדיון סוער בקבוצה). בפרסום הראשון כינה הנתבע את התובע "רופא-רוצח", המעוניין לגרום נזק עד חיסול מלא של קבוצה חברתית מסוימת. המשפט ככלל והביטוי בפרט, עולים כדי לשון הרע וחורגים מהבעת דעה או מ"סתם" גידוף או קללה. הפרסום עשוי לפגוע בתובע כרופא מרדים. כך הדבר גם בפרסום השני, בו הנתבע מטיל דופי בכישוריו של התובע. פרסומי הנתבע פורסמו לאחר שהתובע שייך את הנתבע ל"עולם הרוסי", שיוך שאינו מחמיא לנתבע, תוך כינויו "אנטישמי" ו"אויב ישראל", ביטויים שהם לשון הרע בפני עצמם. לא ניתן לנתק התבטאויות אלה של התובע מהפרסומים עצמם. לנתבע לא עומדות הגנות החוק. כינוי התובע כרופא רוצח ורשלן, אמנם חמורים דיים לצורך חיובו של הנתבע באחריות בלשון הרע, ואף לחיובו בפיצוי התובע, אלא שמכלול השיקולים מחייבים כי יהא זה פיצוי על הצד הנמוך ביותר, שיש בו גם כדי לשקף את הסלידה אותה חש ביהמ"ש כלפי תוכן השיחה בה נטל התובע חלק, שבעקבותיה פרסם הנתבע את הפרסומים מושא כתב התביעה, גם אם אין ליתן להם לגיטימציה. הנתבע ישלם לתובע 1,000 ש"ח עבור כל פרסום. כן נפסקו הוצאות עבור דחיית התביעה שכנגד.