הודעות על חובו של התובע ל"הוט" אינן דבר פרסומת (פסק-דין, תביעות קטנות ב"ש, הרשמת מירב גולדנר):

העובדות: התובע טען כי הנתבע שלח לו 9 מסרונים פרסומיים, שנועדו לקדם את משרדו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. הנתבע טען כי אין מדובר בדבר פרסומת וכי התובע נתן את הסכמתו לחברת הוט, שהיא לקוחת הנתבע.

נפסק: דין התביעה להידחות. בהודעות שנשלחו לו נתבקש התובע ליצור קשר עם משרד הנתבע. ההודעות מופנות אישית לתובע, תוך אזכור מספר תיק במשרד הנתבע. ההודעה מתייחסת לדרישת חוב של התובע לחברת הוט. מטרתה העיקרית של ההודעה היא פניה לתובע על-מנת שיסדיר את חובו. ככל שיש בהודעה גם כדי לקדם את ענייניו של הנתבע, לא ניתן לראות בכך את מטרת ההודעה, בוודאי לא מטרתה העיקרית. תוכן ההודעה לא נשלח באופן מסחרי לציבור הרחב, כי אם לתובע בלבד. תוכן ההודעה אינו עונה להגדרת "דבר פרסומת" לפי חוק הספאם. אף אם תוכן ההודעה היה עולה כדי דבר פרסומת, התנהלות התובע בדבר מתן הסכמה לקבלת דבר פרסום מחברות הוט, הימנעותו מבקשת חדילה והתנהלותו מול משרד הנתבע לאחר קבלת ההודעה הראשונה, מחייבת את דחית התביעה. לתובע אשם תורם מלא שעה שהמסרונים כללו מנגנון הסרה אולם התובע נמנע משימוש בו, שעה שלטענתו חשש ללחוץ עליו. חשש התובע מווירוסים או תקלות מחשב אחרות אינו מבוסס. ככל שחשש התובע משימוש במנגנון ההסרה, היתה פתוחה בפניו הדרך להודיע על חדילה בדרכים חלופיות. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ₪.