פוסט בפייסבוק שנמחק לאחר מספר שניות הוא "פרסום" לכל דבר (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת אביגיל זכריה):

העובדות: שתי תביעות לשון הרע שהדיון בהן אוחד. התובעת 1, חברה העוסקת בשיווק ותיווך נדל"ן, הגישה את תביעתה בגין 2 פרסומים של הנתבעים בעמוד הפייסבוק שלה. התובעת 2 היא מתווכת שניהלה את סניף זיכרון יעקב של התובעת 1. תביעתה הוגשה בגין שני פרסומים של הנתבעת 1 בעמוד הפייסבוק של התובעת 1. הנתבעים הם בני זוג שרכשו מגרש בזיכרון יעקוב שהתובעת שיווקו. להליך זה קדם סכסוך כספי בין הצדדים עבור תשלום דמי תיווך בעסקה הנ"ל. התובעות טענו כי הפרסומים הם לשון הרע. הנתבעים טענו להגנות חוק איסור לשון הרע. 

נפסק: דין שתי התביעות להתקבל חלקית. חוק איסור לשון הרע יוצר איזון סטטוטורי בין הזכות לשמו הטוב של האדם לבין חופש הביטוי. החוק חל על פרסומים בפייסבוק, על מכלול החסינויות וההגנות שבו, תוך יישומו המושכל והתאמתו לעידן המודרני, והכל בראי החקיקה והפסיקה הקיימות והמתעדכנות. אין לקבל את הטענה כי אין לראות בפרסום הראשון כ"פרסום", וזאת משום שנטען כי הוסר שניות אחדות לאחר פרסומו. ייתכן שהפרסום היה באוויר מספר דקות. בעידן הנוכחי, בו הבמה העיקרית להעברת מסרים ולהתבטאויות היא באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות בפרט, הפרסום הפך נפוץ יותר ודי בלחיצת כפתור בכדי שהפרסום יתגלגל הלאה וייחשף לעיני האחר, גם אם הוא נמחק לאחר שניות ספורות או דקות בודדות אין למפרסם שליטה על חשיפתו לכמות בלתי מוגבלת של קוראים. כך שגם אם הפרסום לא גרר אחריו תגובות ושיתופים, אין זה אומר בהכרח שהוא לא נחשף לעיניי האחר. מכאן מתקיים היסוד שהפרסום יכול והגיע לאדם נוסף זולת התובעות ולכל הפחות אין כל ספק שמדובר בפרסום שמיועד לאחר. יש בפרסום הראשון "לשון הרע". האמירות בו חורגות מהבעת דעה או ביקורת לגיטימית. 

אשר לפרסומים השני והשלישי (פרסום ותגובה לו) - אף ביחס אליהם מתקיים יסוד הפרסום. עיון בפרסום ובתגובה לו מעלה כי הוא מתמקד יותר בהכפשת שמה של המתווכת והצגתה באור שלילי. לא ניתן לראות באמירות ובתגובה לאמירה כהבעת דעה או ביקורת. האמירות מייחסות לתובעות מעשים פליליים ומתוך דברי הנתבעת בעצמה עולה כי הם נועדו לפגוע במשלח ידן. הנתבעת בעצמה לא הכחישה כי מטרתה הייתה להרחיק מהתובעות אנשים ולמנוע מצב שיתקשרו עמן לצורך שירותי תיווך. לנתבעים לא עומדות אילו מהגנות החוק וטענותיהם בעניין זה נדחו. מן הראוי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק ברף התחתון. אמנם לשון הרע הייתה ברף גבוה וקשה ואולם הפרסומים נמחקו זמן קצר יחסית לאחר פרסומם – בטווח של דקות עד מספר שעות. על הפיצוי לשקף את האיזון המתאים בין רכיבים אלה. הנתבעים יפצו את התובעת 1 ב-10,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 5,000 ש"ח. הנתבעת תפצה את התובעת 2 ב-15,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 5,000 ש"ח.