הנמען אינו אמור לדעת בכמה רשימות תפוצה של בית העסק הוא נמצא (פסק-דין, תביעות קטנות בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובע טען כי הנתבע שלח אליו 5 הודעות פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע טען כי התובע נרשם לרשימת התפוצה מרצונו, בהזדמנויות שונות, תוך כדי התחזות לקהל מקצועי (מלצר). הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין התחזות לקהל מקצועי ועגמת נפש.

נפסק: דין התביעה להתקבל. דין התביעה שכנגד להידחות. מדובר בהודעות עם תוכן שיווקי, או מסר המופץ לציבור על מנת לעודד הוצאת כספים. בהודעות ישנה הפרדה בין קהל מקצועי לקהל לא מקצועי. בהודעות המייל קישור הרשמה לתערוכה. כל אלו מהווים אינדיקציה לכך כי ההודעות האמורות מעודדות הוצאת כספים, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף. אין ממש בטענות הנתבע, שלא הציג בדל ראיה כי ההודעות נשלחות רק למי שנרשם לתערוכות ונתן את הסכמתו לכך. הנתבע אף לא הציג ראיות התומכות בגרסתו כי הסיר את הנתבע מרשימות התפוצה עם פניותיו. התובע ביקש מספר פעמים להיות מוסר מרשימת התפוצה. התובע לא אמור לדעת בכמה רשימות תפוצה של אותו עסק הוא נמצא. מבחינתו בעת בקשת ההסרה הוא אמור להיות מוסר מכל הרשימות של בית העסק ולא מרשימת אחת בלבד. משהתקבלה התביעה העיקרית, אין בהגשת תביעת התובע בכדי לפגוע בשמו הטוב של הנתבע. הנתבע לא הראה כל אסמכתא לכך כי התובע הוציא את דיבתו ופגע בשמו הטוב, או לחילופין כי גרם לו לעוגמת נפש. הנתבע יפצה את התובע ב-3,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 200 ש"ח.