שוטרים פגעו בפרטיותם של ילדים שעה שצילמו אותם עירומים במעיין (פסק-דין, שלום י-ם, השופט מרדכי בורשטין):

העובדות: שוטרים צילמו ילדים עירומים במעיין (מקווה) באמצעות מכשירי הטלפון האישיים שלהם ובמצלמה מבצעית, ובנוסף שלחו שתי תמונות סטילס של פלג גוף עליון בקבוצת WhatsApp. השוטרים הגיעו למקום לפי הוראת רכז מודיעין, על-מנת לצלם את התובעים לצורך זיהויים. האם קמה אחריות על המדינה לפצות בגין כך את הילדים?

נפסק: המקום שבו נפגעה הפרטיות אמנם נגיש ללא תמורה לכלל הציבור, אך נדרשת פעולה שהיא הסטת וילון וכניסה לתוך המעיין. בכך נבדל מקרה זה מהים הפתוח או ממעיין גלוי לעין הציבור. לא ניתנה לקטינים האפשרות להתלבש ולא היתה כל דחיפות בביצוע הפעולה. המקום עולה כדי רשות היחיד כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות וזכאים המצויים במקום זה להגנה על צנעתם. ככל והיה מבוצע רק הצילום הראשוני, ללא הצילום השני, כי אז שיכול שהמעשה שנעשה היה זוכה להגנת הוראת סעיף 19 לחוק, שעניינו פטור מאחריות לרשות ביטחון ובכלל זאת לשוטר, אשר פוגעים בפרטיות באופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו. הצילום הנוסף והמיותר חרג באופן ממשי מההתנהלות הנדרשת, תוך התעלמות מזכויות הקטינים ואין בהתנהלות זו משום פגיעה סבירה. התנהלות השוטרים לא היתה תקינה. מצופה מאדם, קל וחומר מנושא משרה ציבורית האמון על שמירת החוק והסדר, כי כאשר הוא נתקל באדם ערום, בסיטואציה אינטימית, כי יאפשר לו להתלבש ככל שיחפוץ, להתארגן ורק לאחר מכן ימשיך בפעולותיו מול אותו אדם. על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בקטינים וכשלא מתקיים כל צורך מבצעי אחר, המצדיק את הפגיעה בפרטיותם.

התנהלות השוטרים עולה לכל הפחות כדי התרשלות, לכן לא עומדת לנתבעת הגנת סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952. הפגיעה הייתה בליבת הזכות לפרטיות ולא בשוליה. הצילום היה למספר שניות. הפגיעה הייתה ממוקדת בצילום ולא הוכח פרסום הסרטון האינטימי. אף לא הוכחה כוונה לפגוע מצד השוטרים. הפגיעה הייתה בקטינים אשר רחצו בעירום במקום נסתר ולא ציפו שיצולמו במקום זה וכי יבוישו באופן זה. צנעת הפרט היא מהחשובות שבזכויות האדם והיה בהתנהלות השוטרים כדי לחדור למתחם האינטימיות של התובעים. נפסק פיצוי בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים הקטינים (סה"כ 30,000 ש"ח) וכן הוצאות בסך 10,000 ש"ח.