היה על הנתבעת לצפות כי מספר הטלפון שהזינה במערכותיה משויך לאדם כלשהו (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופטת עינב נהרי סנדלר):

העובדות: התובע טען כי במשך קרוב לשנתיים שלחה לו הנתבעת מסרונים פרסומיים, תוך הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. התובע, שאינו לקוח של הנתבעת, לא היה הנמען הנכון של ההודעות, שכללו פרטים על אודות פוליסות ביטוח של לקוחות אחרים של הנתבעת. הנתבעת טענה כי אחד מסוכני הביטוח עדכן את פרטי התובע בשוגג במאגר הנתונים שלה.

נפסק: יש לקבל את טענת הנתבעת כי המסרונים אינם נכנסים תחת הגדרת "דבר פרסומת". המקרה מגלם סיטואציה אחרת של משלוח הודעות הממוענות ללקוחות הנתבעת, ליעד לא נכון, לכאורה עקב טעות או רשלנות. יש לבחון האם נסיבות המקרה מקימות לתובע עילת תביעה כלפי הנתבעת לפי הדין הכללי. סוכן הביטוח התקשר בהסכם עם הנתבעת, ופעל בשמה וכשלוח שלה בעת שהקליד את מספר הטלפון של התובע, באקראי, במערכות הממוחשבות של הנתבעת, ביחס לפוליסות שונות שאינן קשורות לתובע. מספר טלפון זה הפך להיות מספר היעד לדיוור של הודעות מטעם הנתבעת כפי שנשלחו לאותם לקוחות, אף שניתן היה לצפות באופן סביר כי מדובר במספר טלפון שריר וקיים, המשויך לאדם כלשהו, שעלול להיות מוטרד בקבלת הודעות לא לו. עומדת לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת בגין רשלנות, ולו מתוקף חבותה כשולחת סוכן הביטוח, לפי סעיף 14 לפקודת הנזיקין, ועליה לפצותו בגין עוגמת הנפש וההטרדה המתמשכת שנגרמה לו. הנתבעת תפצה את התובע ב-1,500 ₪.