שף המלון צילם את התובע ישן תחת עץ והעביר את תמונתו עם כיתוב מזלזל (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופטת דגית ויסמן):
העובדות: התובע עבד כעוזר טבח במלון של הנתבעת. לב המחלוקת היא בשאלה אם לאחר שנמצא התובע ישן תחת עץ ברחבי המלון, הוא פוטר או התפטר. בנוסף נטען כי הנתבעת הפרה את חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981 ואת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, עת צילמה את התובע בשנתו והעבירה את התמונה לגורמים אחרים זולת התובע.
נפסק: התובע פוטר מעבודתו, הגם כי תרם לתוצאה זו. הנתבעת היא שסירבה להמשיך ולהעסיק את התובע ולפיכך יש לראות את הנתבעת כמי שפיטרה אותו. התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת מתקבלת. נפל פגם בפיטוריו של התובע כיוון שלא זומן לשימוע עובר לפיטוריו. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התנכלו או התעמרו בו בעבודתו, או כי הנתבעת הפלתה אותו בשל גילו או מוצאו. התובע טען כי לאחר האירוע, הוא החל לקבל הודעות בוואטסאפ מחבריו לעבודה, בצירוף תמונתו ישן תחת עץ, עם כיתוב בתחתית ההודעה "עם דברים כאלה אנחנו מתמודדים כל יום שאלו רק אם יש מזרון עמינח לתת להם". הנתבעת טענה כי השף צילם את התובע והעביר את תמונתו בקבוצת הוואטסאפ בה חברים מנהלי הנתבעת בלבד. הנתבעת טענה כי משהתובע ישן במהלך עבודתו, הפרסום חוסה תחת הגנת "פרסום אמת".
הנתבעת לא חלקה על כך שהשף העביר את תמונתו של התובע למנהלי הנתבעת. כלומר מתקיים היסוד של "פרסום". הסיפא למלל שצורף לצילום מלמד כי מטרת המסרון לא היתה דיווח גרידא, אלא נוסף לו יסוד של לעג וזלזול בתובע. התובע ישן בעת משמרת, והדברים נלמדים מתמונתו, כמו גם מהכיתוב לצידה. הפרסום היה אמת. ניתן היה להסתפק בדיווח נייטרלי כי עובד נמצא ישן במהלך יום העבודה. העובדה כי שולח המסרון צירף הן את תמונת התובע ישן והן הערה נוספת שיש בה ללעוג בתובע, מביאה למסקנה כי לא ניתן להתייחס לפרסום ככזה שיש בו עניין ציבורי לצורך הגנת אמת בפרסום. אופן פרסום תמונת התובע, בהקשר ישיר לכתוב לצידו, הסיט את מוקד הפרסום כדיווח על הפרת משמעת של עובד לגופו של אדם. מבחינת היקף הפרסום - הפרסום נעשה בתכתובת וואטסאפ, למספר לא ברור של אנשים והוא ניתן להעברה. מדובר בפרסום עם אפשרות לתפוצה נרחבת, גם אם מלכתחילה נשלח לקבוצת מנהלים סגורה. עם זאת, גרסת התובע כי התמונה פורסמה בין עובדי הנתבעת, חבריו, הכפר בו הוא גר, משפחתו, ובית הספר בו למד - היתה מופרזת ולא הוכחה. הנתבעת תפצה את התובע ב-5,000 ש"ח בשל עילה זו.
באשר לטענת התובע לפגיעה בפרטיותו - הנתבעת טענה כי חצר המלון בה התובע צולם ישן אינה "רשות היחיד", אלא שטח פתוח שכל עובר אורח היה יכול לראות בו את התובע. התובע עצמו בחר לנוח באזור פתוח בו העוברים ושבים יכלו לצפות בו בשנתו. התובע לא הסתודד במקום חבוי, או ניסה להסתיר עצמו. המקום בו צולם התובע לא היווה "רשות היחיד". לכן החלופה לפי סעיף 2(3) לחוק אינה רלוונטית, אלא החלופה לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". פרסום תמונת התובע ישן במצורף למלל הלועג לתובע ממלא אחר היסוד של השפלה או ביזוי. הנתבעת תפצה את התובע ב-5,000 ש"ח בשל עילה זו.