ביהמ"ש אינו מוסמך להורות לחשוף את זהות רוכבת הקורקינט החשמלי שפגעה ברכבם של התובעים (פסק-דין, שלום ת"א, השופט גיא הימן):

העובדות: תביעה למתן צו עשה, המורה לנתבעת, מפעילת שירות התחבורה השיתופית Wind, לגלות את פרטיה של לקוחה שרכבה על קורקינט חשמלי ושנטען כי הזיקה לרכבם של התובעים מבלי להשאיר פרטים. התובעים מעוניינים בפרטים על-מנת לנקוט בהליכים כנגד אותה רוכבת. הנתבעת לא התגוננה.

נפסק: ענינם של קורקינטים חשמליים ושכמותם, שהפכו נפוצים ברחובות הערים ועוררו שורה של סוגיות חדשות וקשות, משווע להסדרה בדין. כיום אין הדין, פסיקתם של בתי-המשפט ופעולות האכיפה – מספקים מענה הולם לציבור. יש לקרוא בכל פה למחוקק שלא להוסיף ולדחוק את הנושא לקרן-זווית. יש לדרוש מהתובעים הוכחת עילה לפי הדין למתן הסעד המבוקש. עילה כזו לא נמצאה לפי המצב המשפטי הנוהג ולא ניתן יהא להעניק לתובעים ולשכמותם סעד זה, אף אם ראוי הוא וצודק. כוחו של ביהמ"ש לחייב אדם או תאגיד למסור לאחר את פרטיו של צד שלישי, השמורים אצלו, נדרש לעיגון בסמכות כדין. ללא הסמכה מתאימה לא יועילו הרצון הטוב ולא תחושת-הצדק. הקושי מצוי בכך, שהסמכה כזו טרם נקבעה בדין הישראלי [עניין מור - רע"א 4447/07].

לא ניתן למצוא את ההסמכה הנדרשת בסעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. חוק הגנת הפרטיות מתיר לאדם לעתור לעיון במידע, המצוי במאגרי-מידע. אין מדובר אלא במידע שעל אודותיו של המבקש ולא במידע על אחר. הצירוף "במידע שעליו" לא יכול להקיף מידע אשר ביסודו הוא על אחר, גם אם גילויו יכול להוסיף מידע על אודותיו של המבקש. האם ניתן להכיר בעצם ההשכרה של כלי-התחבורה הפוגע כחוליה בשרשרת ההפרה? שאלה זו חורגת מגדר ההכרעה, משום שהתובעים לא ייסדו את עילתם כלפי הנתבעת על עוולה בנזיקין. בפסיקתן של ערכאות תיתכן אחיזה ליתרון שבהגשתה של תביעה נגד רוכב ונגד חברת ההשכרה, בין שזו מונעת יעילה של נזק ובין אך גורם יעיל במתן אפשרות לשיפוי בגינו. התביעה נמחקת בהעדרה של סמכות שיפוטית להיעתר לסעד המבוקש בה.