השוטר שלח לנאשמת ביוזמתו את המידע ממאגרי המידע המשטרתיים (הכרעת-דין, שלום ראשל"צ, השופט עמית מיכלס):

העובדות: כתב האישום ייחס לנאשמת עבירות של השגת מידע מהמרשם הפלילי (סעיף 22(א) לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א-1981) ופגיעה בפרטיות (סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981). הנאשמת שימשה כאשת יחסי הציבור של המתלוננת, כאשר בין השתיים התגלע סכסוך שהוביל לתביעות הדדיות. בכתב האישום נטען כי הנאשמת היתה בקשר עם שוטר, שאף הוא עמד לדין, כאשר לבקשת הנאשמת השוטר הוציא מידע על המתלוננת מהמרשם הפלילי וממאגרים משטרתיים אחרים, ומסר את המידע לנאשמת. הנאשמת הכחישה שביקשה מהשוטר להוציא מידע מהמאגרים המשטרתיים או שידעה אילו פעולות ביצע השוטר. הנאשמת אישרה שקיבלה מהשוטר מידע, אולם הכחישה שידעה במועד קבלתו שהוא חסוי. 

נפסק: יש לזכות את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה, מחמת הספק. הצדדים לא חלקו על כך שתמונת המתלוננת ומידע כלשהו הועברו לידי הנאשמת על-ידי השוטר, אולם נותרו חלוקים בשאלה אם הנאשמת דרשה או ביקשה ממנו את המידע והתמונה. על-אף כעסה של הנאשמת על המתלוננת, המאשימה לא הוכיחה שבכוונתה היה לפגוע בה באופן לא חוקי, או שהייתה מודעת לכך שהחומר שהועבר אליה על ידי השוטר מקורו בביצוע עבירה מצד השוטר. השוטר הוא שפנה לנאשמת והציע לה את עזרתו, הוא ששלח לה את התמונה ואת המידע על דעת עצמו ומבלי שהנאשמת ידעה מראש כיצד יסייע לה ומה הוא אמור להעביר לה, אם בכלל. לא ניתן למצוא בהתכתבות בין השניים ניסיון מצד הנאשמת "לנצל" את מעמדו ואת תפקידו של השוטר לצרכיה, ולא ניתן למצוא כל פניה מצדה או בקשה מהשוטר שיעשה עבורה מעשה שאינו חוקי. בכתב האישום נטען כי הנאשמת שלחה במייל את תמונת המתלוננת לעורכי דינה של המתלוננת ולאנשים נוספים, ביניהם עיתונאים. בעדותה הודתה הנאשמת ששלחה את התמונה למתלוננת בלבד, והכחישה ששלחה אותה לעיתונאים. לא הוצגה מטעם המאשימה כל תמיכה ראייתית לטענה שלפיה הנאשמת שלחה את התמונה לגורם נוסף, על-אף שניתן היה לעשות כן ככל שהיו נבדקים המחשב האישי והטלפון של הנאשמת, שהיו בידי המאשימה.