מסרונים לעדכון שעות הפתיחה של בית עסק שנשלחו בזמן הסגר אינם "דבר פרסומת" (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם אדי לכנר):

העובדות: התובעים טענו כי הנתבע, בעל מסעדה, שלח 7 מסרונים פרסומיים אל חמשת התובעים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ללא הסכמתם. הנתבע טען כי מדובר במסרונים אינפורמטיביים ללקוחות המסעדה בשל מגפת הקורונה. 

נפסק: דין התביעה להידחות. הנתבע אינו מכחיש כי שלח את המסורנים לתובעים ולא עלה בידיו להוכיח כי התובעים נתנו את הסכמתם להיכלל ברשימת התפוצה של המסעדה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם המסרונים הם "דבר פרסומת". בשורת פסקי דין נקבע כי מדובר בהגדרה רחבה הכוללת מסרים שנועדו לשכנע את הנמען להתקשר עם המפרסם או עם הגורמים המעוניינים לקדם את עסקיהם, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף. גם הודעות שנועדו לעודד בעקיפין הוצאות כספים יחשבו "דבר פרסומת" ולא רק הצעות ישירות לרכישת שירותים ומוצרים. במקרה זה מדובר במסרונים שנועדו לעדכן את שעות פתיחת בית העסק. מדובר במסרונים שנשלחו בתקופות של סגרים והגבלות לאור משבר מגפת הקורונה. מדובר בימים לא פשוטים שערערו את תחושת הוודאות ביחס לשגרת החיים כולה, ובכלל זה שעות פתיחה של עסקים רבים. המרכיב הדומיננטי במסרונים הוא המרכיב האינפורמטיבי. גם אם בסופו של יום התוצאה הסופית משרתת את האינטרסים של הנתבע, המסרונים נועדו לתת תרופה ולו במעט לעמימות ואי הוודאות שאפפו את ימי הסגר. המסרונים אינם עונים להגדרת "דבר פרסומת" ולכן הנתבע לא הפר את הוראות החוק. התובעים יישאו בהוצאות הנתבע בסך 2,500 ש"ח.