היה על התובע לעשות יותר ממשלוח מייל אחד ולא לשבת בחיבוק ידיים בטענה כי אין הוא מסכים ללחוץ על לחצן ההסרה (פסק-דין, שלום נצרת, הרשמת שרונה צור גינור):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 9 הודעות פרסומת בדוא"ל, 8 מהן לאחר ששלח הודעת סירוב, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי רכש רהיט מהנתבעת, אך כי לא הסכים לקבל פרסומות מהנתבעת ואף ביקש להסיר עצמו לאחר ההודעה הראשונה שנשלחה אליו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי ההודעה נועדה לסייע לתובע לשמר את הרהיטים שברשותו וכן כי מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. אין חולק כי התובע מסר את פרטיו כאשר רכש רהיטים מהנתבעת, אך לא הוכחו יתר תנאי סעיף 30א(ג), לרבות הודעה כי הפרטים ישמרו למשלוח פרסומות. ממילא התובע לא סימן את הסכמתו לכך במקום המתאים. הנטל המוטל על המפרסם אינו רק להוכיח כי קיבל את פרטי הלקוח, אלא, בין היתר, כי הלקוח הבין כי יכלל ברשימת תפוצה ולא התנגד לכך. התובע לא עשה די כדי להפסיק קבלת הפרסומות ולא מילא אחר החובה המוטלת עליו מכוח עקרון תום הלב. היה על התובע לעשות יותר ממשלוח מייל אחד ולא לשבת בחיבוק ידיים בטענה כי אין הוא מסכים ללחוץ על לחצן ההסרה, בפרט היכן שהתובע היה לקוח של הנתבעת. הנתבעת תפצה את התובע ב-1,600 ש"ח וכן בהוצאות משפט של 1,750 ש"ח.