דחיית ערעור על חומרת העונש בשל עבירות מין ברשת (פסק-דין, מחוזי ב"ש, השופטים יפה-כ"ץ, עדן ובן טולילה):

העובדות: ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש השלום בב"ש [ת"פ 6344-03-19]. המערער הורשע בביצוע שתי עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטינה, שביצע באינטרנט, ונידון למאסר בפועל של 7 חודשים, למאסר על תנאי, לתשלום קנס בסך 8,000 ש"ח, ולחילוט המחשב והטלפון הנייד ששימשו לביצוע העבירות. הערעור הופנה נגד חומרת העונש. 

נפסק: המערער טען כי הודה והביע חרטה כנה על מעשיו, אלא שהמערער לא באמת הבין את חומרת המעשים ולא הפנים את הפסול בהם. נדמה כי למרות הטיפול שעבר המערער והודאתו בכתב האישום, הוא עדיין מחפש תירוצים להתנהגותו, מפחית מחומרת המעשים ולא מבין עד כמה התנהגותו יכולה להיות פוגענית לו באמת הייתה קטינה מן העבר האחר של המקלדת (המערער יצר קשר עם סוכנת משטרתית שהציגה עצמה כקטינה בת 13.5). התייחסות המערער למעשיו כאל מעשים "מינוריים", ספורדיים, שבוצעו ללא תכנון, אף היא מעידה על היעדר הפנמה של חומרת המעשים. המערער, כבן 35, יצר קשר באמצעות תוכנות באינטרנט, עם מי שסבר שהיא בת 13.5, בשתי הזדמנויות שונות ובמרחק של כ-3 שבועות בין האירועים. בשיחות הציע לבת שיחו הצעות חוזרות ונשנות, בעלות אופי מיני, והתייחס התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותה, תוך שימוש במילים בעלות אופי מיני בוטה. המערער אף הציע פגישה וכן שלח תמונות של איבר מינו. מעשים אלה רחוקים מלהיות מינוריים וביהמ"ש קמא עשה חסד עם המערער כאשר מיקם את עונשיו בתחתית מתחם הענישה שקבע.

אין ספק כי מדובר במעשים מכוערים ביותר. עבירות מין המופנות כלפי קטינים, ואלה המבוצעות באינטרנט בפרט, פוגעות באופן קשה בשלומם הגופני והנפשי של הקטינים, בכבודם, באוטונומיה שלהם על גופם, בתמימותם, ביכולתם לתת אמון באחר, ובתחושת הביטחון שלהם, ובהתאם נקבע בפסיקה כי יש לנקוט במקרים אלה במדיניות ענישה מחמירה. המשטרה משקיעה מאמצים רבים לעצור את עברייני המין הפועלים ברשת, כאשר לרוב מדובר בעבריינים בעלי אפיון דומה לזה של המערער: חסרי עבר פלילי, בעלי משפחות, שעובדים לפרנסתם ולפרנסת משפחתם. נסיבות אלה אינן ייחודיות למערער, ובכל מקרה אין בהן כדי להטות את הכף לטובת הקלה בעונשו; ובוודאי שאין בהן כדי להצדיק ירידה אל מתחת למתחם העונש שנקבע משיקולי שיקום. הערעור נדחה.