גישה חוצת משרדי ממשלה לאי-כיבוד זכויות יוצרים (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אריאל צימרמן):

העובדות: התובע, צלם במקצועו, טען כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים שלו ואת זכויותיו המוסריות בשני צילומים, עת השתמש בהם ללא הסכמתו, בין היתר, באתרים המשמשים את יחידת הרבנות הצבאית ובמצגת שערך הנתבע, לעיתים תוך עיבוד התמונה. הנתבע העלה טענות הגנה בשפה רפה ועיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על סוגיית הפיצויים.

נפסק: צילום, אפילו הוא תיעודי, ודאי מקיים ככלל את דרישת היצירתיות המינימלית, בטביעת עינו הייחודית של הצלם, ויש בה מן המצלם, מרוחו, מטעמו ומכישוריו. אשר לטענת הנתבע לשימוש הוגן - גזירת תמונה מתוך אתר חדשותי, מחיקה באמצעות מלבן לבן של הכיתוב בדבר זהות הצלם, ושילוב התמונה במצגת לצרכי הצבא – אינו קשור קשר קלוש ל"שימוש הוגן", לא מבחינת מטרת השימוש ולא מבחינת הוגנותו. אין לקבל את טענת הנתבע כי אחת היצירות כבר זיכתה את התובע בפיצוי בהליך נגד משרד החינוך [ת"א 51991-07-19]. הדבר אינו מהווה הגנה כאשר גורם נוסף מפר את זכויות היוצרים, אלא רק מדגים גישה חוצת משרדים בכל הנוגע לאי-כיבוד זכויות יוצרים. הפיצוי נגזר מכך שהופרו הן זכויות היוצרים והן הזכויות המוסריות בשני צילומים. אשר לצילום הראשון, יש לראות את השימוש בו כ"מסכת אחת" של הפרות, נוכח ההקשר הקרוב מאוד בו שבו והופיעו התמונות באתר הרבנות הצבאית. חשיבות רבה טמונה במיהות המפר – המדינה – וביכולתה למנוע בנקל הפרות מעין אלה. לא די בהעלאת טענות ל"תום לב" (שאינו קיים במישור האובייקטיבי) בכל הקשור להפרות זכויות היוצרים, או מאמצים שאינם מוכחים למנוע פגיעות בזכויות יוצרים. הנתבע יפצה את התובע ב-25,000 ש"ח עבור כל צילום וסה"כ בסכום של 50,000 ש"ח. בנוסף, הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 19,645 ש"ח.