הפוסט שפרסמה הנתבעת הוא ביקורת צרכנית מובהקת על השירות שקיבלה מנהג האוטובוס (פסק-דין, שלום נצרת, הרשם ריאד קודסי):

העובדות: תביעת לשון רע שעניינה בפוסט שפרסמה הנתבעת בפייסבוק. התובע הוא נהג אוטובוס ציבורי בו נסעה הנתבעת. הפוסט עסק בטענת הנתבעת כי התובע לא עצר עם האוטובוס עבור הנתבעת. יחד עם הדברים פרסמה הנתבעת גם את תמונת התובע. התובע טען כי מדובר בפרסום לשון הרע שנעשה בזדון. הנתבעת טענה כי מדובר בפוסט צרכני ובהבעת דעה על שירות קלוקל.

נפסק: דין התביעה להידחות. אין ספק כי ייחוס התנהגות שאינה הולמת עובד ציבור עשויה לפגוע ולבזות את התובע ואף לפגוע במשרתו. כך כאשר הנתבעת טענה כי התובע לא עוצר בתחנות האוטובוס או כי הוא סוגר דלתות על נוסעים או כי הוא שונא אנשים ללא סיבה. כל אלו עולים לכדי לשון הרע. אשר לתגוביות שפרסמה הנתבעת, אין בהן לשון הרע. יש בהן אמירות שיש בהן לבזות ולהשפיל את התובע, אולם הן אמירות חסרות טעם, שפת רחוב ולפי המבחן האובייקטיבי האדם הסביר אינו תופס את התובע ככזה. אף ששמו של התובע אינו נזכר בפוסט, הרי שניתן לזהותו לפי התמונה שפורסמה. הנתבעת טענה לאורך כל הגנתה כי הפוסט נכתב על התנהלות התובע ולכן אינה יכולה לטעון כי מדובר בפוסט כללי. אשר לרכיב הפרסום, אין מחלוקת כי הנתבעת פרסמה את הפוסט בפייסבוק וכי הפוסט הגיע לאנשים נוספים מלבד התובע, כאשר ניתן לראות כי זכה לשיתופים ותגובות לא מעטות. תוכן הפוסט הוא ביקורת על שירות שקיבלה הנתבעת מהתובע, כנהג אוטובוס המשרת את הציבור. ביקורת צרכנית חופשית חשובה מבחינה חברתית ויש לה יתרונות מובהקים לכלל הציבור. התבטאות הנתבעת בפוסט שהעלתה היא ביקורת צרכנית מובהקת. תוכן הפוסט לא היה משולל רסן. הנתבעת שיתפה בתחושותיה אודות השירות שקיבלה והביעה דעתה על התנהלות התובע כנותן שירות. אין לראות בכך הוצאת לשון הרע. הנתבעת פעלה בתום לב והפרסום נעשה כהבעת דעה על התנהגות התובע בשירות הציבור. עומדת לנתבעת ההגנה בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. התובע יישא בהוצאות בסך 3,500 ש"ח.