הדברים שכתב המערער בפייסבוק אינם נעימים, אך הם לא יותר מגידוף שאינו לשון הרע (פסק-דין, מחוזי נצרת, השופט אברהם אברהם):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בנצרת [תא"מ 4629-08-20], שקיבל תביעת לשון הרע של המשיב נגד המערער. המערער, פעיל חברתי, הגיש תביעת לשון הרע נפרדת נגד מי שכיהן כראש עיריית בית שאן. המשיב ייצג את ראש העירייה בהליך וכן בתביעה נוספת של ראש העירייה נגד המערער בשל פרסומים בפייסבוק [ת"א 10530-06-17]. תביעת ראש העיר נדחתה ובעקבות זאת כתב המערער בדף הפייסבוק של המשיב: "על הפנים מפסידן". המשיב הגיש נגד המערער תביעת לשון הרע בשל כך. ביהמ"ש השלום קיבל את התביעה והורה למערער לפצות את המשיב ב-10,000 ש"ח בשל פגיעה בשמו הטוב ובפרנסתו. מכאן הערעור.  

נפסק: לא כל התבטאות פוגענית תחצה את הגבול שבין המותר (חופש הביטוי) לבין האסור (לשון הרע). דברי המערער כלפי המשיב בהחלט אינם נעימים לאוזן, אלא שניתן לראותם יותר כדברי גידוף או קללה שיצאו מפי המערער כלפי המשיב, שאינם מגיעים כדי הוצאת דיבה. דברי המערער כלפי המשיב היו גידוף. דבריו הלקוניים של המערער אינם עשויים לבסס עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. טעם זה לבדו די בו כדי לדחות את תביעת המשיב. אפילו לו היו דברי המערער לשון הרע, למערער עומדת הגנת תום הלב. דברי המערער כלפי המשיב היו דברי ביקורת. דברי ביקורת על עבודתו של עורך דין יש לראות כ"עניין ציבורי" בהקשר בו עוסק סעיף 15(4) לחוק. הערעור התקבל. תביעת המשיב נגד המערער נדחתה. המשיב חויב בהוצאות המערער בשתי הערכאות בסך 10,000 ש"ח.