התובע ניסה לשפר את תנאי שכרו בשיטות שגובלות בסחיטה ממעסיק, תוך סירוב למסור את קוד המקור של תוכנת המעסיק (פסק-דין, אזורי לעבודה חיפה, השופט יגאל גלם):
העובדות: תביעת התובע לזכויות שונות עבור תקופת עבודתו בנתבעת (בית תוכנה) וסיומה לאחר כ-30 שנות העסקה, ומנגד תביעה שכנגד של הנתבעת להשבת כספים שקיבל התובע תוך כפייה כלכלית עליה ונזקים שונים שגרם לה, לטענתה. התובע שימש כמתכנת היחיד בנתבעת עבור תוכנת שכר וניהול נוכחות עובדים שמשווקת הנתבעת ללקוחותיה הרבים. התוכנה מחייבת עדכונים תכופים והתובע היה האחראי הבלעדי על כך וכן החזיק לבדו בקוד המקור של התוכנה. התובע התנה את עדכון התוכנה ומסירת קבצי המקור שלה בהעלאת שכרו. לבקשת הנתבעת ניתן צו "אנטון פילר" לתפיסה של חומרים שבידי התובע. הנתבעת החליטה לסיים את העסקתו של התובע ולשלול ממנו פיצויים פיטורים. מכאן התביעות.
נפסק: התקיימו התנאים הדרושים להכרה בקיומה של כפיה מצד התובע כלפי הנתבעת. התובע, מתכנת שהועסק בנתבעת כמתכנת ומפתח יחיד במשך כ-30 שנה, פיתח את תוכנת הדגל של הנתבעת שמהווה את ההכנסה העיקרית שלה. התובע בלבד הפעיל ועדכן את התוכנה. התובע החזיק במנגנון השליטה במערכת, שהיא לב עיסוקה של הנתבעת – קוד התוכנה. העובדות מלמדות על עובד שנהג בחוסר תום לב קיצוני כלפי מעסיקו, תוך שהוא מחזיק באופן בלעדי בקוד המקור של הנתבעת כשהוא יודע שבלעדיו הנתבעת קורסת. בהחזקת קודי המקור והסירוב להעבירו לגורם נוסף כלשהו, הוא יצר לחץ כלכלי בלתי לגיטימי, באמצעותו גרם לנתבעת להגיע עימו להסכם בלתי סביר בעליל ללא שום הוגנות, כשהמעסיק הגיע להסכמה חסרת כל הגיון כלכלי עם התובע בעבר רק משום האיום מצידו להתפטר כשקודי המקור לא נמסרו לנתבעת. יש כאן כפייה כלכלית מובהקת שנכפתה באמצעות העובד חסר תום הלב.
זכותו של התובע לנהל מו"מ על תנאי שכר ולבקש העלאת שכר כראות עיניו, ולהתפטר מעבודתו לו בקשתו נדחית. אך הדרך שבה התובע התנהל – התפטרות לאלתר תוך שהוא מנתק כל קשר עם הנתבעת ו"נעלם", מבלי למסור לנתבעת את קוד המקור, שאותו שמר אצלו בלבד, ומניעת האפשרות מהנתבעת להמשיך להפעיל את התוכנה באמצעות מתכנת אחר – מהווה חוסר תום לב ביחסי עבודה, ופגיעה מכוונת בנתבעת. התובע ידע כי הוא מחזיק בכוח רב וניצל בעזות מצח את מצוקת הנתבעת. השגת שיפור בתנאי שכר בשיטות שגובלות בסחיטה ממעסיק כפי שהתנהל התובע – אינה לגיטימית. יש לייחס לתובע עילת כפיה לפי סעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. רק לאחר שהנתבעת נאלצה להגיש בקשה לביה"ד לעבודה לצו אנטון פילר, התקיים דיון וניתן פסק דין המורה לתובע להעביר לרשות הנתבעת את קודי המקור – הוא עשה כן. הנתבעת פעלה לביטול החוזה מיד לאחר שביצע התובע את עדכון התוכנה הנדרש, כלומר כשפסקה הכפיה והאיום הוסר.
בשים לב לחומרתם היתרה של מעשי התובע, אל מול היותו עובד ותיק שתרם תרומה רבה לנתבעת, יש לפסוק לטובתו של התובע פיצויי פיטורים בגובה 30% בלבד. שכר העבודה שביקש התובע עבור השנים 2004-2011, שולם לתובע תחת כפייה. נסיבות חמורות אלו מספיקות על מנת לקבוע כי התובע אינו זכאי לתשלום יתרת החוב השכר לו טען בתביעתו. השתהותה של הנתבעת בתפיסת קודי המקור מצדיקה את התוצאה לפיה הכספים שכבר שילמה הנתבעת לתובע יישארו אצלו, אך הנתבעת לא תידרש לתשלום יתרת הכספים. בהיעדר מקור משפטי המתיר לנתבעת להשעות את התובע, הרי שהוא זכאי לתשלום שכר עבור תקופת השעייתו. יש לדחות את טענות התובע בעניין השימוע שנערך לו או בעניין טענתו לפיטורין שלא כדין. כן נדחתה טענת התובע ללשון הרע מצד הנתבעת.
התובע לא הפר את זכויות היוצרים של הנתבעת. לא בטוח כי קודי המקור עונים להגדרת "יצירה" לפי סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, אך גם במידה וכן, נראה כי העתקת קודי המקור ע"י התובע מותרת, וזאת לפי סעיף 24 לחוק זכות יוצרים. התובע, במהלך עבודתו, החזיק עותק מורשה של קוד המקור, והשימוש בקוד היה למטרת מתן שירות ללקוחות הנתבעת, וכן לתיקון שגיאות בתוכנה במידת הצורך. יש לדחות את טענת הנתבעת לגזל סוד מסחרי. קוד המקור עונה להגדרת "סוד מסחרי". אלא שגם אם מדובר בסוד מסחרי, התובע עשה שימוש בקוד המקור בהסכמת הזכאי – הנתבעת. הכפייה הכלכלית לא נעשתה תוך שימוש בקוד המקור, אלא תוך ניצול העובדה כי הקוד נמצא בידי התובע בלבד וכי הנתבעת לא יכולה לפעול בלעדיו. אין מקום לחייב את התובע לפצות את הנתבעת בסכומים נוספים, מעבר לדחיית תביעתו לתשלום יתרת הסכום שהסכים עליו עם הנתבעת.