חשש התובעים מלחיצה על קישור ההסרה אינו מופרך. בימים אלו חשש זה מובן יותר מתמיד (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת כרמית בן אליעזר):

העובדות: תביעת מספר תובעים יחדיו, לפיצוי בשל משלוח הודעות פרסומת על-ידי הנתבעת, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעים הסכימו בעבר לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. כל אחד מהתובעים השיב להודעת פרסומת שנשלחה אליו בדוא"ל חוזר (reply), וביקש את הסרתו מרשימת הדיוור. בכל הודעה הופיע קישור להסרה וכיתוב לפיו אין להשיב להודעה. כתובת הדוא"ל ממנה נשלחו הודעות הפרסומת נחזית ככתובת פעילה. לא נשלחה הודעת שגיאה כלשהי במענה להודעות ההסרה של התובעים. התובעים המשיכו לקבל הודעות נוספות והוסרו מרשימת הדיוור רק לאחר משלוח מכתב התראה.

נפסק: דברי הפרסומת שנשלחו אל התובעים בדוא"ל כללו אפשרות הסרה בלחיצה על קישור הסרה, אך לא כללו אפשרות לבקש הסרה באמצעות כתובת דוא"ל תקפה. הפסיקה בשאלה האם לחיצה על קישור מהווה אפשרות לגיטימית להסרה אינה אחידה. עם זאת, נראה כי הקו המנחה בפסיקה, המעוגן גם בפסיקת העליון בעניין חזני [רע"א 1954/14] ובעניין פייסבוק [רע"א 4704/20], הוא כי אפשרות זו אינה עומדת בדרישות החוק, אך יש לבחון את סירוב הנמען להשתמש בה בהתאם לנסיבות ולאור עקרון תום הלב, כאשר סירוב דווקני ובלתי מוסבר ללחיצה על קישור ממקור מוכר ומהימן עלול להיחשב כחוסר תום לב המצדיק דחיית התביעה. בצד זאת, נקבע בפירוש בפסיקה כי ניתן לשקול עניין זה בבוא ביהמ"ש להכריע בעניין גובה הפיצוי שייפסק לטובת התובע, ככל שתתקבל תביעתו.

במקרה זה אין מקום לקבוע כי התנהלות התובעים והימנעותם מללחוץ על הקישור נגועה בחוסר תום לב המצדיק דחיית התביעה. חששם של התובעים מלחיצה על קישור אינו מופרך ובימים אלו חשש זה אף מובן יותר מתמיד. התובעים אכן מסרו בעבר הסכמה לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת, אך חלק מהם עשו כן לפני שנים, וסביר כי ההסכמה נמסרה אגב תהליך רכישה או הרשמה לשירות, בהיסח הדעת, ולמצער כאשר לא מלוא תשומת הלב של הנרשם נתונה לעניין. החשש ללחוץ על קישור מובן, שעה שחדשות לבקרים מתפרסמים ניסיונות "פישינג" המתבצעים לכאורה על-ידי משלוח הודעה ממקור מוכר. התובעים פעלו לכאורה באופן לגיטימי במענה לכתובת הדוא"ל שממנה נשלחה ההודעה, שלא זוהתה באופן ברור ככזו שאין להשיב לה. העובדה שהתובעים פעלו בעצה אחת עם עורך דינם – שהוא בקיא ומנוסה בתביעות מסוג זה – אין בה טעם לפגם והיא אינה מעידה היא על חוסר תום לב מצידם, והוא הדין ביחס לעובדה שרובם ככולם של התובעים כבר הגישו בעבר תביעות ספאם ספורות.

יש הצדקה להפחית בפיצוי, בין השאר, בהתחשב בכך שבמתן זכות סרוב בלחיצה על קישור בלבד פעלה הנתבעת בתום לב ובאמונה סבירה שיכול ועולה בקנה אחד עם חלק מהפסיקה הקיימת, ובעובדה שהתובעים נמנעו מטעמי זהירות מלעשות שימוש באמצעי קל וזמין להסרתם מרשימת התפוצה, וכאמור השיבו לכתובת דוא"ל שנרשם בהודעה שאין להשיב עליה. נפסק פיצוי בסך 400 ש"ח לכל הודעה שנשלחה לכל אחד מהתובעים וכן הוצאות בסך 1,141 ש"ח ושכר-טרחה בסך 6,000 ש"ח.