לעמותת אל ספאם זכות להגיש הליך ערעור שעה שהתנגדה להסדר הפשרה (החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשמת שרית עבדיאן):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ת"צ 51760-03-20], שאישר הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי חוק הספאם (סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982). המערערת הגישה התנגדות להסדר הפשרה בביהמ"ש קמא וסייעה בשיפורו. הערעור עוסק ברכיב התרומה בהסדר הפשרה ובכך כי לא נפסק לזכות המערערת גמול ושכ"ט. המשיבה 2 טענה כי יש למחוק את הערעור על הסף הואיל והמערערת אינה בעלת דין בהליך וכי מיצתה את זכות העמידה שלה בהגשת ההתנגדות להסדר הפשרה בביהמ"ש המחוזי.

נפסק: יש לדחות את הבקשה לדחות את הערעור על הסף. המערערת הגישה את התנגדותה להסכם פשרה שהושג בין המשיב לבין המשיבה, בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות. אכן, אין בעצם הגשת ההתנגדות כדי להפוך את המערערת לצד בהליך הייצוגי כולו. אולם, יש לראות במערערת, כמי שהגישה התנגדות להסדר הפשרה, כבעלת דין לאותו מקטע קונקרטי העוסק באישורו של ההסכם. נתונה למערערת, כצד למקטע דיוני זה, שהסתיים עם מתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, הזכות להגיש הליך ערעורי על פסה"ד. זאת בפרט כאשר הצדדים להסכם הגישו את תגובתם להתנגדות, שאף נידונה בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. שעה שהמערערת עמדה על התנגדותה לקביעת ביהמ"ש המחוזי ביחס לרכיב התרומה, יש באפשרותה להשיג על הכרעתו גם באשר לרכיב זה. המשיבה תישא בהוצאות המערערת בסך 750 ש"ח.