תביעת לשון רע על תגובות בפייסבוק לקמפיין אינטרנטי (פסק-דין, שלום ת"א, הרשמת ורדה שוורץ):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת טענה כי לאחר שפרסמה קמפיין בפייסבוק לשיווק אחד מהקורסים שלה, הגיב הנתבע לקמפיין בתגובות פוגעניות כלפיה. הנתבע טען כי הוא פועל למניעת תרמיות ברשת וכי הביע את דעתו לגבי התנהלות התובעת. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בטענה כי בעליה של התובעת קרא לו "עבריין" בתגובית.

נפסק: בתגובה למסע פרסום ממומן של התובעת בפייסבוק, בו פרסמה את שירותיה (קורס בנושא ייצור הכנסות באינטרנט), פרסם הנתבע תגוביות שלילות על התובעת. כאשר אדם או גוף מפרסמים את מרכולתם ברשת חברתית, הם משלמים במיטב כספם על מנת לאפשר פרסום זה, כפי שנעשה בכל דרך פרסום אחרת, בעיתונות הכתובה או בטלוויזיה ובקולנוע. ההבדל הוא שפרסום בדרך זו מאפשר במה לתגובות, כאשר בידיעת המפרסם כי אין כל סינון לתגובות אלה ואין דרך להבטיח כי התגובות תהינה חיוביות או שליליות, כך שהמפרסם נוטל סיכון ידוע מראש. עם זאת, רשאי המפרסם להניח כי התגובות תינתנה בכנות ולפי ניסיון אותו מגיב עם המוצר הנמכר. אין בדרך פרסום זו ברשת חברתית כדי לאפשר את הקלות הבלתי נסבלת של הידיים על המקלדת לשלוח תגובות אשר אף המקליד יודע כי הן מתפרסמות לעיני כל ויש בתוכנן כדי להשפיע על החוזים בהן ובכך לטרפד את מסע הפרסום של המוצר המוצע למכירה. אין ספק כי יש בתוכן הפרסום כדי להרתיע כל אדם מלנסות ולרכוש את המוצר המוצע.

לא הובאה ראיה אחת לטענות הנתבע, כך שעל פניו נראה כי דבריו נאמרו על בסיס השערה בלתי מבוססת, הנובעת מתחושה סובייקטיבית. דין הטענה כי חלה הגנת "אמת דיברתי" להידחות. יש לדחות הטענה כי מדובר בהבעת דעה בתום לב. מדובר בהטחת עובדות ללא כל הסבר ונימוק. לא ניתן לראות בהן הבעת דעה על המוצר המוצע למכירה. כל הקורא את דברי הנתבע יסיק מדבריו כי בידיו מידע אמיתי על התובעת והתנהלותה ובכך הוא פוגע בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה ולפיכך, לא ניתן לראות בכך הבעת דיעה כללית אלא ספציפית על התובעת ובוודאי שאין בו דיון לגיטימי, כטענת הנתבע. הפרסום נמחק על ידי התובעת 24 שעות לאחר העלאתו והנתבע לא התנצל ולא חזר בו מדבריו עד להגשת התביעה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 10,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 7,000 ש"ח. התביעה שכנגד נדחתה.