"הצל" היה מודע לכך שבעקבות דבריו שכתב ייכנסו רבים לדף המערערת ויכתבו בגנות עסקה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטים שבח, אטדגי ויעקובוביץ): 

העובדות: ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 39830-09-17] שקיבל חלקית תביעת לשון הרע של המערערת, שעילתה בפרסום של המשיב 1 (הצל) בדף הפייסבוק שלו ופרסומי המשיבים 2-15 בדף הפייסבוק העסקי של המערערת. בעקבות פרסום של המערערת בו הביעה את דעתה האישית על "פרשת עזריה", העלה המשיב 1 פוסט המזמין את הציבור להגיב, בציון העובדה שהמערערת עוסקת בממכר מזון. לאחר פרסום זה נכתבו בדף הפייסבוק של המערערת תגובות שליליות רבות בגנות עסקה וניתן לה דירוג נמוך בידי המגיבים. התביעה הוגשה גם נגד פייסבוק, בטענה כי לא פעלה לפי נוהל "הודעה והסרה".

ביהמ"ש השלום דחה את התביעה נגד פייסבוק ונגד המשיב 1. התביעה התקבלה נגד יתר המשיבים (מול אחרים נחתמו הסכמי פשרה), שחויבו לשלם למערערת פיצויים והוצאות על תגובותיהם. ביחס למשיב 1 נפסק כי בבחינת לשון הפרסום קשה למצוא בה שידול לביצוע עוולה מצד המשיב 1. הערעור הוגש על דחיית התביעה נגד המשיב 1 ונגד פייסבוק, וכן ביחס לגובה הפיצוי שהושת על חלק מהמשיבים. המערערת הסכימה למחיקת הערעור ביחס לפייסבוק.

נפסק: המשיב 1 נתבע לא בשל תוכן הפרסום בדף הפייסבוק שלו, כשלעצמו, אלא בשל אחריותו כ"משדל" לפרסומי יתר המשיבים בדף העסקי של המערערת. המשיבים אינם חולקים על הקביעה כי פרסומי המשיבים-המגיבים הם "לשון הרע". הדיון הוא בשאלת "אחריותו של משתף ומשדל" לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הוראה שהוחלה גם על עוולות נוספות מחוץ לפקודת הנזיקין, ובכללן עוולות לפי חוק איסור לשון הרע. אלה התנאים להקים אחריות מכוח הסעיף: תרומתו של המשדל היא לביצוע מעשה עוולה אסור ולא לביצוע בלתי נאות של מעשה מותר; המשדל חייב להיות בעל יסוד נפשי של כוונה או של מודעות לביצוע עוולה; חייב להיות קשר סיבתי בין פעולת השידול לבין העוולה שבוצעה. תנאים אלה התקיימו ביחס למשיב 1.

המשיב 1 כיוון ישירות לפגיעה בעסקה של המערערת. המשיב 1, מודע לכוח השפעתו הרבה, היה מודע היטב לכך שבעקבות הדברים שכתב ייכנסו רבים לדף המערערת, יכתבו בגנות עסקה ויעניקו לו את הציון הנמוך ביותר האפשרי. המשיב 1 ביקש כי הביקורת תיעשה בדף של המערערת ובקשר לעסקה. פנייתו לא כוונה באמת למי שצרך את שירותי המערערת, אלא לכל מי שמזדהה עם דעותיו, כשהמלצתו היא להעניק "כוכב בודד" ללא קשר לאיכות השירותים שלא נרכשו ממנה כלל. בכך התקיים היסוד הנפשי של כוונה ושל מודעות לביצוע העוולה. הוא התכוון לכך שהמשודלים יבצעו את העוולה שביצעו, ולכל הפחות היה מודע לכך שמעשה העוולה היא תוצאה טבעית של הדברים שכתב. מתקיים קשר סיבתי בין פעולת השידול לעוולה שבוצעה ולפיכך המשיב 1 אחראי כמשדל לפרסומי המשיבים.

אשר לפיצויים שנפסקו לחובת המשיבים - יש להסכים עקרונית עם ההבחנה שעשה ביהמ"ש השלום ביחס לכל אחד מהמשיבים, על רקע הפרסום שנעשה על ידי אותו משיב ועל רקע נסיבותיו האישיות. מקום מיוחד יוחס גם לנתון, לפיו, אותו משיב התנצל/לא התנצל על אותו פרסום. למרות זאת, דווקא על רקע דברי ביהמ"ש לפיהם הפרסומים "ראויים לגנאי" וכי היה בהם כדי "להכפיש ולבזות ולפגוע בתובעת בעניינים שאין להם דבר וחצי דבר עם אותה דעה שהביעה", הרי שיש להתערב במידה מסוימת בפיצויים ובהוצאות שנפסקו, על דרך הגדלתם. בנוסף, המשיב 1 חוייב בפיצויים בסך 25,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 5,000 ש"ח עבור ההליך בביהמ"ש השלום והוצאות נוספות בסך 8,000 ש"ח עבור הליך הערעור.