לשון הרע בהשמצת וטרינרית בקבוצת פייסבוק עירונית (פסק-דין, שלום חדרה, השופטת קרן אניספלד):

העובדות: תביעת לשון הרע בשל פרסום בקבוצת פייסבוק. התובעת היא וטרינרית ומנהלת מרפאה לבע"ח בחדרה. הנתבעת היא תושבת העיר. עניין התביעה בתגובה שכתבה הנתבעת על פוסט בקבוצת פייסבוק שעסק בכלב שהושלך ללא רוח חיים בפתח מרפאתה של התובעת.

נפסק: התגובית נעשתה בכתב ופורסמה בקבוצה בפייסבוק שמונה חברים רבים. בפרסום מסוג זה הגעת הפרסום ליעדו, לחברים אחרים בקבוצה, נושאת אופי מיידי. יסוד הפרסום מתקיים בתגובית. הנתבעת הלינה על כך שהתובעת לא צרפה את הפוסט במלואו, כולל תמונת הכלב שהייתה חלק ממנו, ואף לא שרשור מלא של התגוביות שענו לפוסט וקדמו לתגובית שלה. התובעת טענה כי צירפה לתביעתה את כל שהיה ברשותה. הנתבעת לא זימנה לעדות את מפרסמת הפוסט כדי לנסות להציג באמצעותה את התמונה שהייתה חלק מהפוסט. נוכח טענתה כי לתמונה נודעה חשיבות בהבנת התגובית שכתבה, זהו מחדל ראייתי שלא ניתן לו הסבר. הוא מונח לפתחה של הנתבעת.

בתגובית הטילה הנתבעת דופי בתובעת במה שנוגע לליבת מקצועה ועבודתה כווטרינרית. היא ציירה את התובעת כמי שנמנעה מלפעול בגדרי חובתה המקצועית להצלת הכלב. היא הציגה את התובעת כמי שהתעלמה מפניות שקיבלה בלילה הקודם לגבי הכלב ואף התרעמה עליהן. קריאת התגובית כמכלול, גם בהקשרו של הפוסט המלא והתגוביות האחרות לו, מוליכה למסקנה כי יש בפרסום דברי לשון הרע על-אודות התובעת. אין מדובר בדברים של מה בכך מבחינת כוחם לפגוע בליבת עיסוקה של התובעת.

הנתבעת לא הוכיחה הגנה כלשהי מפני הפרסום שעשתה. לא עלה בידה להוכיח את אמיתות הפרסום. הפרסום שגלום בתגובית חטא לאמת בשני נדבכים עיקריים: ראשית, בהתייחסו לכלב כאל חי שניתן היה לטפל בו ולסייע לו בעת שהתובעת יודעה על קיומו; שנית, בייחסו לתובעת מענה רוגז לפניות שקיבלה לגבי הכלב וסירוב לסייע באיזה שהוא אופן, ולו על-ידי הפניה לווטרינר אחר. באין אמת בפרסום, אין הגנה. באין תום לב שנלווה לפרסום, לא תחולנה הגנות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע גם כן. הנתבעת תפצה את התובעת ב-20,000 ש"ח וכן החזר אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 5,850 ש"ח.