תמשיך להתנהל תובענה ייצוגית על פגיעה בפרטיות בהעתקת מודעות שכירות ברשת (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת לימור ביבי):

העובדות: בקשת המשיב 1 לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית. בבקשת האישור נטען כי המשיבים, המפעילים לוחות מודעות יד שנייה מקוונים, פרסמו מודעות להשכרת דירות שפרסמו המבקשים באתר "יד 2", וזאת ללא הסכמת המבקשים. המשיב 1 טען, בין היתר, כי עילת התביעה אינה באה בגדר הפריט הראשון בתוספת השנייה של חוק תובענות ייצוגיות.

נפסק: סעד של סילוק על הסף יינתן רק במקרים יוצאי דופן, בהם ברור כי אף אם יוכחו כל הטענות בכתב התביעה, לא יהא התובע זכאי לסעד המבוקש. כאשר מדובר בבבקשת סילוק של תובענה ייצוגית, הרי שהיעתרות לבקשה זו שמורה למקרים קיצוניים, בהם ניכר כי בקשת האישור היא "בקשת סרק", או מקום שבו קיימת טענת הגנה השומטת את הקרקע מבקשת האישור כולה. אין מקום להקדים את הדיון במרבית טענות המשיב במסגרת הבקשה לסילוק על הסף. כך הדבר לגבי הטענה כי המבקשים אינם "צרכן", הואיל וביצעו את הפרסום לצורך עסקיהם. טענה זו טעונה בירור עובדתי. גם אין לדון בשלב זה בטענה כי יש לדחות את התביעה כי היא מבוססת על עילה מכוח חוק הגנת הפרטיות, שכן אין בפרסום הפרטים שפירסמו המבקשים ממילא, באתר יד 2, כדי להפר את פרטיותם. המקום לברר זאת הוא במסגרת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

בניגוד לטענות המשיב, בעניין פלונית [ע"א 4110/18], ביהמ"ש העליון לא קבע כי לא ניתן לתבוע תביעה ייצוגית בעילה המבוססת על פגיעה בפרטיות. נקבע כי הפרה של חוק הגנת הפרטיות אינה נזכרת בתוספת השנייה, ועל כן לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית בגין טענה להפרת חוק זה. ניהול תובענה ייצוגית בגין פגיעה בפרטיות יתאפשר רק באותם מצבים בהם פגיעה זו מבוצעת במסגרת אחת ממערכות היחסים אליה מתייחס אחד מפרטי התוספת השנייה, כגון עוסק-לקוח. לא ניתן לשלול את הטענה כי הפגיעה הטענת בפרטיות המבקשים אינה מתמצה רק בפרסום הנוסף של פרטיהם, אלא גם ביכולתם לשלוט בפרסום (למשל, להחליט להסיר אותו לאחר השכרת הנכס כדי להפסיק את פניות המתעניינים).

אשר לטענת המשיב כי העילה אינה באה בגדר פריט 1 לתוספת השנייה לחוק - המשיב אינו טוען כי אינו "עוסק", אלא שהמבקשים אינם לקוחותיו ולכן לא מתקיים התנאי "בקשר לעניין שבינו לבין הלקוח". המבקשים טוענים כי התנאי מתקיים, הואיל וקיבלו שירות מהמשיבים הגם שלא התקשרו איתם בהסכם, ולכן הם באים בגדר הסיפא לסעיף. דין הבקשה להידחות שכן עילת התביעה באה בגדר התוספת. לצרכי החוק, נחשבים המבקשים כלקוחות המשיבים ולמצער ממילא נסבה התביעה על עניין שבין המשיבים "לבין לקוח" כאמור בפריט זה. המשיבים הם עוסקים והשירות שסופק על ידם למבקשים הוא השירות העיקרי המסופק על ידם. השירות אמנם סופק על ידי המשיבים למבקשים ב"על כורחם", ואולם, כ"לקוח" יחשב גם מי שלא התקשר עם העוסק בהסכם. פריט זה חל גם על התקשרות שאינה רצונית בדומה למקרה זה. ניתן לראות כלקוחות המשיבים גם את הלקוחות המעיינים בלוחות ופונים למפרסמים.