פיצוי על ספאם הופחת ל-100 ש"ח לכל הודעה בעקבות התנהלות התובע (פסק-דין, שלום רמלה, הרשמת זהבית חמו):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת, המפעילה מסעדה, שלחה לו 49 מסרונים פרסומיים, במשך כ-10 חודשים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המסרונים כללו אפשרות למשלוח הודעת סירוב באמצעות לחיצה על קישור. התובע שלח לנתבעת 7 הודעות סירוב בהודעה חוזרת (שלאחריהן קיבל הודעה המעידה על שגיאה). הנתבעת טענה כי התובע ידע כי שליחת מסרונים חוזרים לא תביא להסרתו מרשימת הדיוור, וכי מדובר בתובע סדרתי ומתוחכם בתחום הספאם, שמעולם לא פנה אליה בכל דרך אחרת, למרות שיכול היה לעשות כן בקלות.

נפסק: הודעות הנתבעת אינן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק התקשורת. התובע פעל בחוסר תום-לב, עת בחר להגיש תביעתו רק לאחר קבלת 49 הודעות פרסומת, וממילא לאחר הסרתו מרשימת הדיוור של הנתבעת ביוזמתה היא, באופן המצדיק הפחתת הפיצוי באופן משמעותי, כך שדין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. אין חולק כי לא ניתנה הסכמה מפורשת של התובע לקבלת מסרים שיווקיים מהנתבעת, בין בכתב ובין בשיחה מוקלטת, ולמצער לא הוצגה ראיה כאמור. אף אם תתקבל טענת הנתבעת שלפיה התובע מסר לה את מספר הטלפון הנייד שלו במהלך עסקה בין הצדדים, עניין שהוכחש על ידי התובע ולא הוכח על ידי הנתבעת, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי היא הודיעה לתובע שהפרטים ישמשו למשלוח פרסומות, והיא לא עשתה כן.

ההודעות שנשלחו לתובע כללו אפשרות סירוב אחת ויחידה, באמצעות לחיצה על קישור. התובע סירב ללחוץ על הקישור לצורך הסרתו, מחשש לווירוסים. השאלה האם אפשרות הסירוב שהציעה הנתבעת בהודעותיה תואמת להוראות החוק נדונה בפסיקה ללא הכרעה אחידה. לשון החוק נהירה וברורה, וממנה עולה כי שעה שהודעות הפרסומת נשלחו לתובע באמצעות מסרונים, היה על הנתבעת לאפשר גם את משלוח הודעת הסירוב באמצעות מסרון. לא ניתן לבוא בטרוניה לתובע על עצם סירובו ללחוץ על הקישור שצורף לפרסומות שנשלחו אליו, כך שעל הנתבעת לפצות את התובע בגין ההודעות שנשלחו אליו שלא כדין, הן ללא הסכמתו והן בהיעדר אפשרות תקנית למשלוח הודעת הסירוב.

אשר להיקף הפיצוי, מדובר בפרסום מסחרי שאינו כולל מסר פוגעני. 49 הודעות הפרסומת נשלחו ללקוח של הנתבעת, מבלי שהתובע נתן הסכמתו לכך. ההודעות נשלחו לטלפון הנייד של התובע, בשעות שונות, במשך כ-10 חודשים. שעה שלא הוכח שהתובע הסכים לקבל הודעות מסוג זה, ובהינתן שההודעות לא כללו אפשרות למשלוח הודעת סירוב בהתאם לדין, יש לראות בהן מטרד של ממש, שמצדיק פסיקת פיצוי כספי. לזכות הנתבעת עומדת העובדה שהיא כללה בהודעותיה אפשרות סירוב, גם אם זו אינה תואמת לדין, וכן העובדה שהנתבעת שינתה את אופן משלוח ההודעות עוד טרם הגשת התביעה, ואף הסירה ביוזמתה את התובע.

יש לתתן את הדעת לכך שהתובע, שהוא תובע סדרתי מיומן ומקצועי, הבקי היטב בהוראות החוק ובהלכה הפסוקה, בחר לשגר הודעת סירוב לנתבעת במסרונים, כאשר היה עליו לדעת שהמסרונים אינם נשלחים. הודעת הסירוב הראשונה "נשלחה" על-ידי התובע רק לאחר כ-10 חודשים. התובע לא פנה לנתבעת בכל דרך אחרת להפסקת המטרד. יש לפסוק לתובע פיצוי על הרף הנמוך, בסכום של 100 ש"ח להודעה וסה"כ 4,900 ש"ח, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.