איחור משמעותי בהגשת ערעור ממועד הצפייה היזומה בפסק-הדין ב"נט המשפט" (החלטה, עבודה ארצי, הרשמת אפרת קוקה):

העובדות: ביה"ד האזורי לעבודה בת"א דחה את תביעת המבקשת לקבלת קצבת שארים. ביה"ד יידע את המבקשת כי הגישה את הערעור על פסה"ד באיחור. המבקשת הגישה בקשה להורות כי הערעור הוגש במועד, ולחילופין לתת הארכת מועד להגשתו. 

נפסק: הערעור הוגש באיחור ניכר ודין הבקשה להארכת מועד להגשתו להידחות. בהתאם לנתונים במערכת "נט-המשפט", פסה"ד הומצא לב"כ המבקשת באמצעות 'הודעה באתר', שהיא המצאה כדין לפי תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. במערכת מתועדת גם צפייה של ב"כ המבקשת בפסה"ד יום קודם לכן. לפי תקנה 497ג(ג2), נמען שנשלח אליו כתב בי-דין באמצעות הודעה באתר, רשאי להגיש תצהיר בדבר אי הגעת ההודעה אל כתובת הדוא"ל שמסר. ללא תצהיר כנדרש, אין בטענות שהעלתה המבקשת, לפיהן בא-כוחה "לא מצא את פסק הדין בתיבת הדואר האלקטרוני המעודכנת במערכת נט-המשפט" או "מעולם לא קיבל את פסק הדין בתיבת הדואר האלקטרוני שלו", על מנת למלא אחר הוראות התקנות בעניין זה. המבקשת לא סתרה את המצאת פסה"ד לבא-כוחה. הערעור הוגש באיחור ניכר של 40 יום. גם אם היה נקבע כי לא בוצעה המצאה מספקת של פסה"ד, הרי שמתקיימת בנסיבות העניין הצדקה מספקת להחלת 'כלל הידיעה' על המבקשת, על יסוד צפייתו היזומה של בא-כוחה בפסה"ד. 

לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, תיעוד צפייה של בעל דין בהחלטה או בפס"ד במערכת נט-המשפט, מצדיק להפוך את נטל השכנוע, כך שהנטל להראות כי אין מקום להחיל את 'כלל הידיעה' יוטל על בעל הדין שצפה באופן יזום בהחלטה השיפוטית. אי עמידה בנטל שכנוע זה יוביל, ככלל, להעדפת חריג 'כלל הידיעה' תחת 'כלל ההמצאה' [עניין גבעון - רע"א 6648/20]. במקרה זה קיים איחור ממושך בהגשת הערעור בהתייחס למועד הצפייה בפסה"ד. לא ניתן הסבר לאי נקיטת פעולה מצד המבקשת להגשת ערעור או למצער בקשה להארכת מועד, חרף ידיעתה הממשית על פסה"ד.