שאלת קבילות וחוקיות ראיות שהופקו ממערכת "עין הנץ" המשטרתית (הכרעת-דין, שלום רמלה, השופט מנחם מזרחי):

העובדות: כתב האישום ייחס לנאשם שבעה אישומים שבמרכזם עבירות של גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב, נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח והפרת תנאי רישיון לפי חוק הכניסה לישראל. הנאשם הודה באישום הראשון וכפר ביתר האישומים. המדינה ביססה את טענותיה על ראיות צילומיות שהופקו ממערכת "עין הנץ", בהן נטען כי הנאשם מתועד מאחורי ההגה של הרכבים הגנובים (אך הנאשם הכחיש כי התמונות מתעדות אותו); ועל ראיות איכון סלולאריות (אך הנאשם הכחיש שהשתמש בטלפון).

נפסק: ראיות המאשימה להוכחת אשמת הנאשם בנויות מאיכונים של הטלפון, שלפי הטענה היה ברשותו בזירת העבירה, יחד עם צילומים ממערכת "עין הנץ", שנטען כי הם מתעדים את הנאשם ישוב מאחורי ההגה של הרכבים הגנובים. יש לקבוע כממצא עובדתי שהנאשם נקשר לשימוש בטלפון. "עין הנץ" היא מערכת משטרתית, הרשומה כמאגר מידע, הכוללת פריסה של מצלמות אבטחה באתרים שונים, המצלמות את שטחי הכיסוי שלהן באופן שוטף ומשדרות את הנצפה בהן למרכז בקרה. התיעוד נשמר, נאגר, ומאפשר שליפה לפי שאילתות (זמן, מקום, מספר רישוי, ועוד). המערכת תיעדה את הנאשם. המערכת מתעדת באופן שוטף כל רכב שעובר בטווח הקליטה של המצלמה, על נהגו, בלא קשר לשאלה האם מדובר בחשד לעבירה, אם לאו.

זהו אינו המקרה המתאים להיענות לבקשות הנאשם, לפיהן ביהמ"ש יכריז על אי חוקיות השימוש במערכת "עין הנץ", ככלי חקירתי, שכן אין לומר כי התקיימו יסודותיה של ההגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. יש לדחות את טענות הנאשם כי השימוש בתצלומים שהופקו מהמערכת אינו חוקי, משום שהמאשימה פועלת בדרך חקירתית זו בהעדר סמכות חוקית, תוך פגיעה בלתי מדתית בפרטיות ותוך כדי ביצוע פעולת שיטור, שהיא הלכה למעשה חיפוש, בלא צו שיפוטי. יש לקבל את הראיות ואת התצלומים שהופקו מהמערכת כראיות קבילות במשפט.

למשטרה שיקול דעת רחב ביחס לאופנים ולשיטות בהם היא נוקטת בכדי למלא את דרישות הסמכות שבדין לחשיפת עבירות ועבריינים. לא נדרש דבר חקיקה המסמיך אותה להפעיל את המערכת, ועוד שיטות חקירה בהן היא משתמשת מדי יום בלא חקיקה מפורשת. אין מקום עקרוני לאבחן בין מצלמות "עין הנץ" המוצבות במקום קבוע וצופות למתחם הציבורי, ובין מצב בו מציבה המשטרה שוטר באותו אתר, המביט אל כיוון הנסיעה ומתעד את שרואות עיניו. מצלמת רחוב היא למעשה עינו האלקטרונית של שוטר בשר ודם. כשם שהמשטרה רשאית להציב שוטר המפקח על מתחם ציבורי בלא צו שיפוטי, או בלא הסמכה חוקית מיוחדת מעבר לסמכות הכללית, כך היא זכאית לעשות ביחס למצלמות הרחוב, וכשם שאותו שוטר זכאי לשאת מצלמת גוף המתעדת את פעילותו כך רשאית המשטרה להציב "מצלמת גוף קבועה". הצבת המערכת נעשתה לתכלית ראויה - חשיפת עבריינות - ויש בה כדי להרתיע את היחיד והרבים ולהשרות תחושת ביטחון כללית לאזרח. בהחלט יש לתת את הדעת לשאלות של אבטחת מידע, סמכות שימוש בנתונים, פרק הזמן שבו המשטרה מאחסנת את הנתונים (בפרט כאשר מדובר גם בעוברי אורח תמי דרך), ועוד.

המערכת, בנסיבות התיק, אינה מעשה חקירה של חיפוש בלתי חוקי, שהצריך צו שיפוטי מקדים, ופרטיות הנאשם לא נפגעה. חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא צילום אדם ברשות היחיד. הנאשם צולם ברשות הרבים ופרטיותו לא נפגעה. לא ניתן לקבל את טענת גנב רכב כי הוא זכאי לפרטיות בתוך הרכבים שגנב, משום שלאחר שנגנבו הפכו הם לפתע לרכושו הפרטי, שביחס אליו הוא זכאי להגנות חוקתיות. אין הנאשם זכאי לציפייה סבירה סובייקטיבית ואובייקטיבית, הראויה להיות מוגנת כדין לפרטיות, בתוך הרכב שגנב. המערכת והראיות שהופקו אינם חיפוש פיסי משטרתי בתוך ביתו או רכבו של אדם, הדורשת צו שיפוטי. טענה שכזו היא אבסורד בריבוע ושמא נקבל את טענת מי שפורץ לביתו של אחר, והוא מבקש כי לא יצולם בתוך אותו הבית? כל טענה אחרת בעניין זה צורמת את האוזן וממליחה את העין.

לא קשה לשער לאן פנינו מועדות, בעת שכל פעולה אנושית מתועדת, נאספת, מנותחת, נשמרת, הן בידי הרשויות והן בידי חברות פרטיות, אך נראה כי אין להשיב את הגלגל לאחור וזאת למרות שבהחלט מתגנב חשש ללב מפני זליגת מידע, העדר ביקורת מתאימה ושימוש בו לרעה. אולם, מקרה זה, שדן בצילומים שהונפקו ממערכת "עין הנץ" כדי לתעד מעשה פשע ברכב גנוב, אינו מעורר את אותן שאלות רוחביות נכבדות הנוגעות לפרטיות, משום שגנב רכב כלל אינו זכאי להיבנות מהן בהעדרו של אינטרס לגיטימי בר-הגנה כדין. הראיות קבילות במשפט. הנאשם הורשע בארבעה מתוך ששת האישומים הנותרים וזוכה משניים מהם מחמת הספק.

עדכון: ביום 20.2.2022 גזר בית המשפט את דינו של הנאשם והטיל עליו עונש מאסר בפועל של 55 חודשים; מאסר על תנאי; קנס בסך 10,000 ש"ח; ופסילת רישיון לתקופה של 6 חודשים מיום שחרורו של הנאשם [לעיון בגזר-הדין].