לשון הרע בפייסבוק, פרופיל פיקטיבי ופרסום על גן ילדים (פסק-דין, שלום חיפה, השופט רמזי חדיד):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא עו"ד במקצועו ותושב חיפה. בבעלות חמותו של התובע גן ילדים בחיפה, בו מועסקת אשתו. הנתבעים הם בני זוג שילדיהם למדו באותו גן. הנתבעת פרסמה פוסט בו העלתה טענות עובדתיות שונות נגד גן הילדים, מבלי לציין את פרטיו. הנתבע שיתף את הפוסט, שזכה לתגובות רבות, כולל תגובה שנכתבה מפרופיל פיקטיבי, שהכחיש את הטענות שעלו בפוסט נגד הגן וניהל שיח עם המגיבים האחרים.

התביעה הוגשה ביחס לדברי הנתבע בתגובותיו, בהן ייחס את הפרופיל הפיקטיבי ל"אופיר" (כאשר לגישת התובע מדובר בו) ולאמירה כי הוא שותף כביכול לצוות גן הילדים במעשים שנטענו בפוסט. במקביל, הגישה בעלת הגן תביעת לשון הרע נגד הנתבעים ואחרים. תביעה זו התקבלה חלקית והנתבעים חויבו, יחד עם אחרים, בפיצוי בסך 50,000 ש"ח והוצאות [ת"א 33871-11-17]. על פסק-דין זה הוגש ערעור ובמסגרתו ניתן פס"ד על דרך הפשרה, בו הופחת הפיצוי ל-30,000 ש"ח [ע"א 11511-04-21].

נפסק: טענת הנתבעים לפיה תוכן הפוסט אינו לשון הרע, אינה בדין יסודה. הנתבעת העלתה במסגרת הפוסט טענות קשות נגד גן הילדים, לרבות הטענה כי הוא מסכן את הילדים ופוגע בכבודם על בסיס יומי. הפוסט מהווה לשון הרע, ומאחר ולתובע יוחסה שותפות לטענות שעלו במסגרתו נגד גן הילדים. המשמעות הרגילה של הדברים בעיניי הקורא הסביר ובהתאם למבחן האובייקטיבי היא כי מדובר בשותף, כביכול, להאשמות ולטענות שעלו בפוסט נגד גן הילדים וכי אותו שותף עושה יד אחת עם צוות הגן על מנת להסתיר את הדברים. 

בזמן אמת שני הנתבעים יצאו מנקודת הנחה כי התובע הוא זה שמסתתר מאחורי הפרופיל הפיקטיבי וכותב את התגובות תחת אותו פרופיל. משכתב הנתבע באחת מתגובותיו "אופיר, אופיר" הוא התייחס לתובע עצמו. דא עקא, על מנת לקבוע כי הנתבעים עוולו כלפי התובע בעוולת לשון הרע, יש לדון באם ניתן היה לזהות את גן הילדים והתובע מקריאת הפוסט, ואזכור שמו הפרטי בתגובת הנתבע. ציון שמו המפורש של מושא הפרסום במסגרת הפרסום אינו תנאי לגיבוש עילת לשון הרע, כל אימת שניתן לזהות אותו באמצעים אחרים.

אמנם התובעת לא רשמה בפוסט את פרטי גן הילדים, אולם ניתן היה בנקל לזהות אותו ולצורך כך די היה להיכנס לדף הפייסבוק שלה בו פורסם שמו של הגן ותמונותיו. על חלק מהחברים בדף הפייסבוק של הנתבעת נמנים מי מהורי ילדי גן הילדים ואשר מן הסתם יכלו בנקל לדעת באיזה גן ילדים מדובר. כמו כן, מחלק מהתגובות שפורסמו לפוסט עולה כי המגיבים ידעו באיזה גן ילדים מדובר. משניתן היה לזהות את פרטי גן הילדים, הרי הדרך לזיהוי התובע באמצעות אזכור שמו הפרטי קצרה ביותר.

התובע ניסה, ללא הצלחה, להרחיק עצמו מהקשר לפרופיל הפיקטיבי, ומתוכן התגובות שפורסמו תחתיו. רק בעקבות הגשת בקשה לחשיפת זהותו של מי שעומד מאחורי הפרופיל [לעיון בהחלטת ביהמ"ש מיום 29.12.2019, המורה לפייסבוק לחשוף פרטי מידע בסיסיים], הודה התובע, אף כי בחצי פה, בקשר שלו לתוכן התגובות שפורסמו תחת אותו פרופיל. התובע אינו יכול לאחוז את החבל בשתי קצותיו, מחד, להגיש תביעתו בעקבות תגובות שפרסם הנתבע לדברים שנאמרו תחת הפרופיל הפיקטיבי, ומאידך, לעמוד במריו למסור גרסה פוזיטיבית וברורה באם הוא עומד מאחורי אותו פרופיל ופרסם את התגובות במסגרתו.

ניסיונו הכושל של התובע להסתיר את הקשר שלו לפרופיל הפיקטיבי אומר דרשני, ומחזק את המסקנה המתחייבת כי הפרופיל הפיקטיבי והתובע חד הם וכי הוא זה שפרסם את התגובות באותו פרופיל. אין לקבל את בקשת הנתבעים לדחיית התביעה בהתאם לכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 8,000 ש"ח.