הגשת תביעות סדרתית עשויה להעיד על ריבוי הפרות של זכויות יוצרים בצילומים (פסק-דין, שלום הרצליה, השופט אמיר ויצנבליט):

העובדות: התובעת 1 היא סוכנות צילום והתובע 2 הוא צלם שהיא מייצגת. הנתבעת היא סוכנות ביטוח המפעילה דף פייסבוק. התובעים טענו כי הנתבעת העתיקה לעמוד הפייסבוק צילום של התובע, המתעד רכב העולה באש בהפגנה. התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלהם שעה שהשתמשה בצילום לצורך מסחרי, בפרסום ביטוח מפני נזקי מהומות, וזאת ללא רשות התובעת וללא מתן קרדיט לתובע. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר בשימוש חד-פעמי בתמונה, על-ידי סטונדט ששגה, שהופסק מיד עם פניית התובעים, וכי התובעת היא תובעת סדרתית, המפיצה את תמונותיה ברשת בתקווה שמשתמשים תמימים ישתמשו בתמונות.

נפסק: אין טעם רב בטענות בדבר היות התובעת "סדרתית". עצם הסדרתיות, גם אם היא נכונה, אין משמעה שמדובר בתביעת סרק. לעתים עשויה הסדרתיות ללמד לא על הגשת תביעות שאינן מבוססות, כי אם על ריבוי ההפרות. התובעת היא סוכנות צילום וניתן להניח שהיא מטפלת בזכויות יוצרים בצילומים רבים, כך שאין להתפלא על מספר התביעות שהיא מגישה. הנתבעת אינה חולקת על זכותו המוסרית של התובע בתצלום. מכאן, שהנתבעת גם אינה חולקת על כך שמדובר בתצלום שעשה התובע ושהוא "יוצר" היצירה. התובעים הרימו את הנטל לשכנע כי זכויות היוצרים בתצלום הועברו מהתובע אל התובעת, למעט הזכות המוסרית שאינה ניתנת להעברה.

התובעת הגישה תביעתה כבעלת זכויות היוצרים, ולא כבעלת רישיון ייחודי. משכך, גם אם קיים גורם אחר (GettyImages) שיש לו רישיון למכור זכות שימוש בתמונה, אין הדבר גורע מזכות התביעה של התובעת. התובעים הניחו תשתית מספקת לזכויותיהם בתצלום. פרסום התצלום בדף הפייסבוק של הנתבעת מהווה הפרה של זכויות אלו - בשל היעדר הרשות לעשיית הפרסום הופרו הזכויות הכלכליות בתצלום, ובשל העדר מתן הקרדיט לתובע הופרה זכותו המוסרית בתצלום. לא עומדת לנתבעת הגנת "מפר תמים" לפי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. מהותה של הגנה זו היא כשהמפר לא ידע ולא צריך היה לדעת לגבי עצם קיומן של זכות יוצרים או זכות מוסרית ביצירה. ההגנה אינה מתפרשת על טעות בטיב ההרשאה לשימוש בתמונה או בזהות הבעלים בזכות היוצרים בתמונה. תום ליבה של הנתבעת גם לא הוכח מהפן העובדתי. 

הנתבעת מפעילה דף פייסבוק שמטרתו עסקית. טענת התובעים שהשימוש בתצלום נעשה למטרה שיווקית לא נסתרה. היה על הנתבעת לוודא שהיא מלווה את הפרסום בתצלום שנעשה בו שימוש מורשה. קיימות דרכים זמינות לעשות כן, למשל, על-ידי פנייה למאגרי תמונות בתשלום. בחירה בתמונה ש"מסתובבת ברחבי האינטרנט" (כטענת הנתבעת), אינה עולה לכדי רף התנהלות סביר מגוף עסקי העושה מהלך שיווקי, ומשכך, לא מתקיים התנאי שלפיו לא היה על הנתבעת לדעת על קיומן של זכויות היוצרים. אין גם לקבל את טענת הנתבעת בדבר היותה "מפרה עקיפה". הנתבעת פרסמה את התצלום בעצמה בדף הפייסבוק שלה, וככזו היא מפרה ישירה שביצעה העתקה של היצירה.

קבלת טענות ההגנה של הנתבעת תביא לפריצת הדין בשימוש בצילומים באינטרנט. לעמדת הנתבעת, היא רשאית לעשות שימוש בכל תמונה באינטרנט אך מן הטעם שזו "מסתובבת" בו, מבלי לוודא ולבדוק שמא הדבר מצריך רשות ותשלום תמורה. מובן שלא ניתן לקבל עמדה זו. בבחינת השיקולים השונים קבע ביהמ"ש כי הנתבעת תפצה את התובעת ב-18,000 ש"ח על הפרת זכויותיה הכלכליות בצילום, ואת התובע ב-4,000 ש"ח על הפרת זכויותיו המוסרית. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.