מדובר בבעל עסק משפחתי קטן, שלמרבה צערו מעד בהנחיית איש הפרסום שפעל מטעמו (פסק-דין, תביעות קטנות רמלה, השופטת רבקה גלט):

העובדות: תביעת ספאם מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי רכש מוצרים בחנות הנתבע וכי לצורך קבלת חשבונית מסר את פרטי הקשר שלו. התובע טען כי לא אישר משלוח דברי פרסומת אליו, אך למרות זאת שלח אליו הנתבע דוא"ל פרסומי. התובע פנה לנתבע במכתב התראה בעניין זה והצדדים הגיעו לפשרה. למרות זאת, התובע טען כי הנתבע המשיך ושלח לו 6 דברי פרסומת נוספים. הנתבע טען כי לאחר משלוח דבר הפרסומת הראשון, ניאות לפצות את התובע לפנים משורת הדין, ואף פעל להסרתו מרשימת התפוצה, אך כי בשל תקלת עדכון אצל חברה חיצונית לא הוסר שמו של התובע בפועל. הנתבע טען עוד כי התובע יכול היה להסיר עצמו בקלות, אך הוא העדיף להמשיך לצבור הודעות.

נפסק: המחלוקת בין הצדדים היא באשר לגובה הפיצוי הכספי שיש לפסוק לזכות התובע. ברור שיש לפסוק פיצוי, שכן משלוח דברי הפרסומת נעשה בניגוד לחוק. בהתאם להלכה הפסוקה, לא מוטלת על מקבל דברי הפרסומת החובה להקטין נזקו, ומתן אפשרות הסרה אינו מחייב הקטנת הפיצוי, אך בית המשפט רשאי להתחשב בעובדה זו במכלול שיקוליו. בין היתר, על ביהמ"ש לשקול את אופי הפרסום, את התנהגות הנתבע, את הרווח הצפוי לו מן הפרסום ואת כמות הפרסומים. צבירתן של הודעות פרסומת טרם הגשת התביעה הביא לא פעם להפחתה משמעותית בפיצוי שנפסק, ונקבע כי אילו נהג התובע בתום לב ותביעתו נועדה להגשמת תכלית החוק, חזקה שלאחר ההודעה הראשונה, או לכל היותר השנייה, היה מבקש הסרתו. מכלול השיקולים במקרה זה מוביל למסקנה כי יש לפסוק פיצוי מופחת. בין היתר, הנתבע לא פעל באופן "חסר רסן" כפי שייחס לו התובע, ולא מדובר בעסק גדול הפועל בשיטתיות לעשיית רווח עסקי רב על ידי דריסת פרטיות לקוחותיו, אלא מדובר בבעל עסק משפחתי קטן, שלמרבה צערו מעד בהנחיית איש הפרסום שפעל מטעמו. סה"כ גובה הפיצוי הוא 1,800 ש"ח וכן הוצאות בסך 200 ש"ח.