אין פסול בליווי משפטי קודם למשלוח הודעת סירוב בתביעות ספאם (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת ורד בלוך-שכטמן):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 37 הודעות דוא"ל פרסומיות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וגם לאחר ששלח הודעת סירוב. הנתבעת, חברה המאפשרת מילוי ומשלוח של טפסי הגרלה של מפעל הפיס, באמצעים אלקטרוניים, טענה כי התובע נרשם ליישומון הנתבעת ואישר את התקנון, לרבות קבלת מידע על אודות הגרלות. הנתבעת טענה כי לא קיבלה את הודעת הסירוב של התובע וכי התובע לא פעל לפי הנחיות ההסרה שלה, ובחר שלא ללחוץ על הקישור בגוף ההודעות.

נפסק: התובע נתן את הסכמתו מראש לקבל הודעות אלקטרוניות מהנתבעת. לו לא היה נרשם לאתר הנתבעת, הרי שפרטיו האישיים לא היו מגיעים לנתבעת והתובע לא היה מקבל במשך כשנה וחצי הודעות דוא"ל מהנתבעת כפי שהודה שקיבל. התובע לא הרים את נטל ההוכחה ביחס לטענתו כי לא נרשם לאתר הנתבעת וביחס לטענתו כי לא נתן הסכמתו לדיוור מהנתבעת. התובע טען כי שלח הודעת סירוב בדוא"ל והנתבעת מכחישה שקיבלה אותה. אין מחלוקת שכתובת הדוא"ל של הנתבעת אליה טען התובע ששלח את הודעת הסירוב היא כתובת פעילה שהנתבעת רואה בה ככזו שניתן לשלוח אליה הודעות סירוב. ניסיון החיים מלמד שהודעת דוא"ל שנשלחה מגיעה ליעדה אלא אם כן קיימת סיבה לאי-הגעתה, שמקורה למשל במערכת סינון דואר שמפעילה הנתבעת. בפסיקה נקבע כי בהיעדר הסבר המניח את הדעת, ניתן להניח כחזקה שבעובדה שדוא"ל שנשלח אכן הגיע לנמען, אלא אם הוכח אחרת.

יש בהעתק הודעת הסירוב, בצירוף צילום המסך של תיבת הדואר היוצא של התובע, כדי להטות את מאזן ההסתברויות לטובת התובע ביחס לשליחת הודעת הסירוב ויש להניח כחזקה שבעובדה כי ההודעה הגיעה לנתבעת, בהעדר הוכחה אחרת. התובע שלח את הודעת הסירוב בדרך בה שוגר דבר הפרסומת, במייל חוזר לאותה כתובת דוא"ל ממנה נשלחו הודעות הנתבעת. הנתבעת טענה כי דרך המלך להסרה מרשימת הדיוור היא לחיצה על כפתור ההסרה וכי לחיצה עליו היתה מביאה להסרתו המידית של התובע, אולם בהתאם לעדות מנהלה, גם שליחת מייל לכתובת הדוא"ל אליה שלח התובע את הודעת הסירוב זו דרך לגיטימית מבחינתה. בפסיקה אכן הוכרה האפשרות ללחיצה על קישור ההסרה כאפשרות העונה על הוראות החוק לעניין מתן הודעת סירוב. משהבהירה הנתבעת כי היא עוברת על תיבת הדוא"ל אליה שלח התובע את הודעת הסירוב וכי מדובר בתיבת דוא"ל פעילה, הרי שמדובר בכתובת תקפה למשלוח הודעת סירוב.

משלוח ההודעות לאחר מועד קבלת הודעת הסירוב מהווה הפרה של הוראות החוק. התובע לא לחץ על קישור ההסרה בהודעות שנשלחו אליו. מדובר בשיקול שביהמ"ש רשאי להתחשב בו לעניין תום-ליבו של התובע. מדובר בקישור המצוי בהודעות דוא"ל שנשלחו לתובע מגורם מוכר ממנו קיבל התובע הודעות דוא"ל במשך כשנה וחצי. הואיל והיתה לתובע אפשרות ללחוץ על קישור ההסרה והוא בחר שלא לעשות כן, על אף שאין מדובר בהודעות מגורם שאינו מוכר, הרי שיש בכך כדי להוות שיקול להפחתת הפיצוי בבחינת תום ליבו של התובע, אולם לא לשלילתו המוחלטת. זאת, נוכח הודאת הנתבעת כי גם כתובת הדוא"ל אליה נשלחה הודעת הסירוב היא כתובת דוא"ל אפשרית למשלוח הודעת סירוב. השתהות התובע וצבירת הודעות במשך כחודשיים וחצי (עד למשלוח מכתב התראה) עומדת לחובתו. לא היתה כל מניעה לפנות לנתבעת קודם לכן. מדובר בשיקול נוסף להפחתת הפיצוי.

אין בפניה לעו"ד קודם למשלוח הודעת הסירוב משום חוסר תום-לב. לכל אדם הזכות להיות מלווה על-ידי עורך דין בשמירה על זכויותיו. אי ההסרה במקרה זה אינו נובע מזלזול שיטתי בחוק, אולם גם לא ניתן לומר שמדובר בתקלה חד פעמית לאור מספר התביעות שעמדו ועומדות כנגד הנתבעת. נראה כי הנתבעת מקפידה ככלל לעמוד בהוראות החוק, אולם היא לא פעלה בתשומת לב מספקת לפניית התובע. לזכות הנתבעת עומדת העובדה כי בכל הודעותיה ניתנת אפשרות הסרה באופן מפורש. פיצוי בסך 8,000 ש"ח הוא הולם וסביר בנסיבות העניין. הנתבעת תישא באגרת המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.