תגובותיו הבוטות של הנתבע בפייסבוק הן זוטי דברים ואינן עולות כדי לשון הרע (פסק-דין, שלום בת-ים, השופטת רונית אופיר):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא מנהל בתחום הפרסום הדיגיטלי ומנכ"ל חברת "מיי סמארטי ישראל". התובע פרסם פוסט פייסבוק ביחס למוצר שמפתחת החברה. על פוסט זה הגיב הנתבע מספר פעמים, באופן שהתובע טוען שהוא לשון הרע כלפיו. הנתבע מאידך טען, בין היתר, כי מדובר בתביעת השתקה ובניסיון למנוע ביקורת לגיטימית, וכי פרסומיו חוסים תחת הגנות חוק איסור לשון הרע.   

נפסק: רוב הפרסומים הם גידופים וכינויי גנאי מצד הנתבע כלפי התובע. אמנם קללות עלולות לבזות מאוד ולהוות לשון הרע, אולם לא כל קללה ולא בכל הנסיבות יקימו עילת תביעה. יש לתת את הדעת לנסיבות הפרסום. אמנם הפרסומים נעשו בפייסבוק ולא במסגרת מריבה או חילופי דברים בעידנא דריתחא, אולם אין הדבר משנה, כיוון שביהמ"ש העליון פסק , ביחס לפרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות, כי יש לנקוט משנה זהירות בהחלת החוק על התבטאויות שונות ברשתות החברתיות, על מנת שלא תפגע האפשרות להתבטא ברשת האינטרנט באופן חופשי. מדובר בחמש תגובות שנכתבו בתגובה לפוסט של התובע. הדברים נכתבו בשפה בוטה ומבלי שהנתבע בירר את אמיתות הדברים. על-אף לשונן הבוטה של התגובות, המבחן הוא אובייקטיבי - כיצד הקורא הסביר מבין תגובות אלה. ביהמ"ש אינו "שומר הלשון" מבחינת עידון ניסוחן של התגובות, אלא מבחינת האופן שבו נתפס התובע על ידי האדם הסביר הקורא תגובות אלו.

בחינת התגובות בעין אובייקטיבית אינה מותירה את הרושם כי אכן מדובר באמיתות. הרושם הוא כי מדובר בהכרזות בעלמא. התגובות נחזות כאילו נכתבו על-ידי גולש זועם, באופן המעניק להן משקל זעום, שאינו עולה כדי לשון הרע אלא כמעשה של מה בכך / זוטי דברים. גם לא ניתן להתעלם מהאפשרויות העומדות בידי התובע כדי להתמודד עם תגובות אלו, שאינן בדרך של תביעת לשון הרע. התובע הוא מנהל בתחום הפרסום הדיגיטלי. קיימת לתובע, נוכח הכשרתו ומקצועו, היכולת להתמודד עם פרסומים מסוג זה, אם על דרך של תגובה והכחשה לפרסומי הנתבע, ואם על דרך של הפנייה לחומר מקצועי ופרסומי שיש בו כדי להפריך את תגובות הנתבע. תחת זאת בחר התובע להגיש תביעה אישית כנגד הנתבע. התובע נלחם את מלחמתו כנגד קבוצת פייסבוק אחרת וכנגד פרסומים אחרים על גבו של הנתבע. הפרסומים אינם עולים כדי לשון הרע, אלא הם בבחינת זוטי דברים. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 10,000 ש"ח.