תכלית חוק הספאם לא הייתה לעודד אנשים להכשיל בתי עסק מטיפול בבקשות הסרה (פסק-דין, שלום קריות, השופט יובל וסרקרוג):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 73 דברי פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ולאחר ששלח לה הודעת סירוב ראשונה. התובע טען כי שלח 6 הודעות סירוב עד שהוסר מרשימת התפוצה. הנתבעת טענה כי התובע לא הסיר עצמו בדרך הפשוטה של לחיצה על קישור בגוף ההודעות שנשלחו לו, וכי עמדו בפני התובע דרכים פשוטות נוספות להסיר את עצמו, אך במקום זאת הוא בחר להמציא דרך חדשה.  

נפסק: התובע אישר בעבר קבלת דברי פרסומת מהנתבעת וההודעות נשוא התביעה הן הודעות פרסומת. השאלה המחייבת הכרעה היא ביחס להסרתו של התובע מרשימת התפוצה. יש לדחות את התביעה. הנתבעת הוכיחה כי עמדה בפני התובע דרך קלה ופשוטה להסיר עצמו מרשימת התפוצה וכי במקום לבחור בדרך זו (או באחת החלופות הנוספות שהנתבעת הציעה), העדיף לנקוט בדרכים שונות שנועדו להכשיל את הסרתו ובמקום זאת להכשיר את הגשת התביעה. 

חשש של לקוח מלחיצה על קישור להסרה, בשל חשש לווירוסים, עשוי לשמש הסבר מניח את הדעת מדוע לא יבחר מבקש ההסרה באפשרות זו, אלא שאין בכך כדי להצדיק את התנהלות התובע בנסיבות המקרה. התובע כבר נהג לקבל באופן תדיר מהנתבעת מיילים והודעות פרסומת, משך תקופה, כך שיכול היה לדעת כי אין מדובר במייל חשוד. התובע גם בחר שלא לפנות לנתבעת במייל נפרד ומפורש המבקש להסירו מרשימת התפוצה.

התובע אמנם היה רשאי לבחור בדרך אחרת להסיר עצמו מרשימת התפוצה, באמצעות משלוח דוא"ל, ואף ניתן להניח כי היה רשאי לשלוח בקשת הסרה לכתובת שמיועדת לתמיכה טכנית, אלא שהתובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע לא שלח מייל נפרד ומסודר הנושא כותרת "בקשת הסרה מרשימת תפוצה", וחרף זאת העדיף לעשות במייל השיווקי שקיבל פעולת "השב" או "העבר", כך שתיבת "נושא" של המייל כוללת את אותה הודעת פרסומת, באופן שאיש תמיכה שמקבל את המייל אינו יכול לדעת מעיון ב"נושא" כי הפונה מבקש להסיר את עצמו מרשימת התפוצה, ורק בגוף המייל רשם באופן תמציתי "אנא הסירו אותי מרשימת התפוצה".

הנתבעת הבהירה כי בשל הדרך המתחכמת בה שלח התובע את בקשת ההסרה, ללא מייל חדש ומבלי לשנות את נושא המייל, גרם לכך שרוב הבקשות הועברו לתיבת הספאם של הנתבעת. ביהמ"ש העליון כבר פסק כי מי שמסרב לפעול בדרך שהוצעה להסרה מרשימת תפוצה, אפשר שלא יזכה לפיצוי לפי החוק. באשר לטענת הנתבעת, כי התובע הוא תובע סדרתי בתביעות ספאם, הרי שכבר נפסק כי סיבה זו לבדה אין בה כדי להביא לדחיית התביעה. תכלית החוק לא הייתה לעודד אנשים להכשיל בתי עסק מטיפול בבקשות הסרה בשל משלוח הודעות הסרה "מוכמנות" או "מווסות" בדרכים שונות ומתוחכמות, כדי ששמם לא יוסר מרשימת התפוצה. יש לדחות את התביעה. התובע יישא בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.