הצרת חופש הפעולה של חברות פינטק - במניעת גישתן לשירות בנקאי - יכול לעלות כדי פגיעה בחופש העיסוק והתחרות (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אסתר נחליאלי חיאט):

העובדות: מתי סירוב של בנק, לבקשת חברת פינטק לנהל חשבון, ייחשב "סירוב סביר" שאינו מפר את חובת הבנק לתת שירות לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. המבקשת, חברת פינטק העוסקת בהמרות מטבע, טענה כי המשיב אינו מעוניין להמשיך ולתת לה שירותי ניהול חשבון. המבקשת פועלת בשיטת קיזוז, לפיה היא מחזיקה בחשבונות בנק בישראל ובארה"ב, ומאפשרת ללקוחות ישראליים להעביר ש"ח מישראל למוטב בארה"ב, שם יקבל את הכסף בדולרים. השירות שהמבקשת מספקת למעשה מתחרה במשיב.

המבקשת פועלת באישור רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון. נקודת המפנה ביחסי הצדדים היתה בשנת 2016, לאחר שתוקן חוק איסור הלבנות הון. המבקשת טענה כי הדרישות שהציב לה המשיב הן בלתי סבירות. מנגד, המשיב טען שהחובות המוטלות עליו מכוח חוק איסור הלבנת הון מחייבת אותו להעריך את הסיכון הנשקף מהפעילות העסקית של המבקשת. היועמ"ש הגיש את עמדה בתיק.

נפסק: הצורך בהכרעה שיפוטית נובע "מסטטוס האסדרה" הנוכחי בתעשיית הפינטק המתפתחת ומאי-הוודאות המאפיינת את ההתפתחות בתחום. מאחר שתעשיית הפינטק בישראל צעירה, טרם מצא המאסדר את הדרך לפקח על תחום מתפתח זה ויש להתוות את שק"ד המערכת הבנקאית בהתנהלות מול חברות הפינטק, כך שעד שיתמלא החלל הרגולטורי בנושא, יוכלו השחקנים הרלוונטיים בשוק לפעול באופן שלא יסייע להרדמתם. השאלה היא מהו "סירוב סביר" למתן שירותים בנקאיים מטעמים של איסור הלבנת הון, כשהמסורב הוא מתחרה עסקי של הבנק המסרב בכלל, וכשהמתחרה הוא חברת פינטק, בפרט. נכון היה לו גורם ממשלתי, או הרגולטור, הם שהיו יוצקים תוכן למונח "סביר", אלא שהמדינה טרם הכריעה בשאלת האסדרה. עד שתכריע, אם בכלל, הפקידה את תפקיד "שומר הסף" בידי הבנקים. למעשה, הוסמכו הבנקים להיות המפקחים על מתחריהם, על כל הבעייתיות הנובעת מכך. 

חשבון בנק בימנו הוא מצרך בסיסי של ממש, בודאי בעולם העסקי, ולא ניתן לקיים בלעדיו פעילות עסקית מינימלית. שלילת נגישות מחברת פינטק לשירותים בנקאיים כמוה כהפסקת פעולתם דה-פקטו. הצרת חופש הפעולה של חברות פינטק באמצעות מניעת גישתן לשירותים בנקאיים יכול לעלות עד כדי פגיעה בחופש העיסוק וחופש התחרות. אין זה סביר לאפשר לבנק חופש פעולה בלתי מוגבל, גם אם מדובר בחסות חוק איסור הלבנת הון, ולאפשר לו שיקול דעת כה רחב עד כי יוכל לסרב לתת שירות בנקאי רק בשל חשש כללי שמא, תחת אצטלה של בקשת השירות הבנקאי, עומדת לכאורה פעילות אסורה לפי דיני איסור הלבנת הון. את הסבירות של סירוב הבנק להיעתר לבקשה למתן שירות בנקאי יש לבחון ולאזן בין האינטרסים של הבנק, האינטרס לשמור על חופש התחרות והעיסוק מצד חברות הפינטק, ולתת את הדעת להוראות המחוקק בדבר איסור הלבנת הון.

בעת הנוכחית, ובהתאם לתשתית הראייתית שהציג הבנק (תשתית נסיבתית לגמרי הנשענת על השערות שונות והסתברויות), כשמנגד המבקשת פועלת מכוח רישיון שניתן לה על ידי הרשות הרלוונטית, והיא כפופה בעצמה לחובות על פי חוק איסור הלבנת הון, הרי שהתנאים שהציב הבנק בפני המבקשת הם בלתי סבירים. לא הוצגו, למשל, עסקאות חשודות במיוחד שבוצעו על ידי המבקשת או התקשרויות שלה עם גורמים החשודים בהלבנת הון. הדרישות שהציב בנק לאומי בפני המבקשת הן מוגזמות ומופרכות בהתחשב בניגוד העניינים האינהרנטי שבו מצוי בנק לאומי, ככל הבנקים. חוסר סבירות הדרישות שהציב בנק לאומי למבקשת מתחדד אל מול רצונה הטוב של המבקשת לעמוד בדרישותיו.