רב היישוב שלומי השמיץ בקבוצת ווטסאפ את העמותה המפעילה אכסניה ביישוב (פסק-דין, שלום חדרה, השופטת קרן אניספלד):
העובדות: תביעה כספית בעילת לשון הרע ושקר מפגיע. התובעת 1 היא עמותה המפעילה אכסניה ביישוב שלומי. התובעת 2 היא חברה בתחום ההסעדה, המפעילה את המטבח וחדר האוכל באכסניה. הנתבע הוא רב היישוב שלומי. בין בעלי הדין מערכת יחסים עכורה ארוכת שנים ובין היתר הנתבע שלל את תעודת הכשרות של האכסניה או סירב לחדשה. עניין התביעה בהודעה שפרסם הנתבע ב-WhatsApp, בקבוצה של "פורום משגיחי הרבנות ארצי" (הפרסום). התובעות טענו כי הפרסום רצוף אמירות מופרכות, כוזבות ומכפישות, שאינן אמת, השעולות כדי פרסום לשון הרע ושקר מפגיע עליהן. הנתבע טען כי הפרסום לא כלל לשון הרע והסתמך על הגנות חוק איסור לשון הרע.
נפסק: הנתבע לא הכחיש את הפרסום בקבוצה וגם תוכן הפרסום אינו שנוי במחלוקת. הפרסום נעשה בכתב, בקבוצת ווטסאפ שמונה חברים רבים, באפליקציה שנועדה להעברת מסרים מידיים בטכנולוגיה מבוססת אינטרנט. הגעת הפרסום ליעדו, לחברים אחרים בקבוצה, היא מיידית. לפיכך הוכח יסוד הפרסום. הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שההודעה הגיעה לידיעת חברים מעטים בלבד, ולכן חזקה היא כי הפרסום הגיע לידיעת כלל חברי הקבוצה. התובעות לא הוכיחו את טענתן להפצת הפרסום בשתי קבוצות ווטסאפ נוספות ונפרדות. מבחן הפרשנות הסבירה מוליך לקביעה כי הפרסום טומן בחובו דברי לשון הרע בהיקף ניכר, מובהק, על האכסניה וכפועל יוצא על-אודות מפעיליה. הפרסום הציג את האכסניה כמוסד שמטבחו לא כשר והוא מגיש מזון לא כשר לאורחיו. אדם בר-דעת שקורא את הפרסום מבין שאין באכסניה שמירה על דיני הכשרות אלא דווקא יצירת מצג שווא מטעה, מהשפה אל החוץ בלבד, של מחויבות לכשרות המטבח והמזון.
פוטנציאל הפגיעה הרעה של הפרסום בתובעת 1 שונה וגדול באופן ניכר בהשוואה לפוטנציאל הפגיעה בתובעת 2. הפרסום אינו חוסה תחת הגנת אמת בפרסום. הוכח דווקא שהפרסום היה לא אמת וחטא למציאות לאשורה, זאת בחלקים נרחבים ומהותיים שלו. גם הגנות סעיף 15 בחוק איסור לשון הרע שעליהן הסתמך הנתבע לא הוכחו. בתוך כך נשלל תום-ליבו של הנתבע בכל הנוגע לעשיית הפרסום. יש לדחות את טענת הנתבע כי מדובר בתביעת השתקה. הנתבע יפצה את התובעת 1 בסך של 85,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,945 ש"ח, ואת התובעת 2 ב-25,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,400 ש"ח. בנוסף ישלם הנתבע הוצאות בסך 15,000 ש"ח.