תביעה על הפרת זכויות יוצרים ברשת אינה מתבססת על עסקה צרכנית והתובע אינו "עוסק" לצרכיה (החלטה, שלום פ"ת, הרשמת זהבית אלדר):

העובדות: בקשת הנתבעת להעברת הדיון בתביעה לבית משפט במחוז י-ם, מחמת חוסר סמכות מקומית. בתביעה טען התובע כי הנתבעת הפרה את זכויות היוצרים שלו שעה שפרסמה את צילומיו באתר הנתבעת. הנתבעת טענה כי התובע הוא "עוסק" לפי חוק הגנת הצרכן, ולפיכך היה עליו להגיש את תביעתו במקום עסקה של הנתבעת בי-ם, וזאת מכוח תקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. התובע טען כי סמכות הדיון נקבעת לפי הרישא של תקנה 7(ב) וכי התביעה הוגשה בשל פרסום ברשת ולא בקשר לעסקה.

נפסק: דין הבקשה להידחות. עניין התביעה בפרסום ברשת. תקנה 7(ב) מציינת 2 חלופת לקביעת הסמכות המקומית: א. תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט תוגש לביהמ"ש שבמחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או עסקו של הנתבע או התובע; ב. כאשר התביעה מוגשת על ידי עוסק, הסמכות נתונה למקום מגורי הנתבע בלבד. לפי החלופה הראשונה לביהמ"ש הסמכות לדון בתביעה. המחלוקת היא האם חלה החלופה השנייה. "עוסק" מוגדר בחוק הגנת הצרכן כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". את המונח יש לפרש בזיקתו לחוק הגנת הצרכן. בנסיבות הנטענות בתביעה לא ניתן להכניס את יחסי התובע והנתבעת ליחסים של ספק וצרכן וקשה לראות את התביעה כתביעה שהוגשה על ידי ספק נגד צרכן. הפרסום הנטען לא קשור כלל לעסקה כלשהיא. ההכרה בתובע כעוסק, בנסיבות בהן כלל לא נטען כי נקשרה בין הצדדים עסקה, תרחיב את תחולת חוק הגנת הצרכן מעבר לתכלית שלשמה נועד.