חוק הספאם אינו חל, אך קיים מקור חוקי אחר לפיצוי עבור השיחות המטרידות (פסק-דין, תביעות קטנות אילת, השופטת ליאורה אדלשטיין):

העובדות: תביעה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בשל 8 שיחות טלפוניות שערכה הנתבעת לתובע, בהן הציעה לו להצטרף לשירותיה.  

נפסק: יש לקבל את התביעה באופן חלקי. יש לדחות את טענת הנתבעת לדחיית התביעה בשל מעשה בית דין (הליכי תביעה ייצוגית בעניינה של הנתבעת). ניתן לראות בתובע כמי שפרש מהקבוצה המיוצגת בעצם זאת שהגיש את התביעה. צודקת הנתבעת כי התובע אינו יכול לבסס את תביעתו על סעיף 30א לחוק התקשורת [עניין כהן - רת"ק 31757-03-17], שכן שיחה טלפונית אנושית, שנעשתה על-ידי משווק, אינה נופלת בגדר האיסור שבחוק הספאם. עם זאת, בתובענה הייצוגית נגד הנתבעת עילות התביעה בפסה"ד הן הפרת חובה חקוקה, בכך שהופר חוק התקשורת, וכן הפרת סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. בייצוגית נקבעו כאמור עילות לפיצוי המבוססות על אותם מעשים שבתביעה זו. הנתבעת אינה יכולה לטעון בעת ובעונה אחת כי פסה"ד בתובענה הייצוגית חל על התובע וכי למרות זאת לא קיימת עילה לפיצוי בתביעתו זו. לא ניתן לומר כי התובע התעניין בחבילה שהציעה הנתבעת. בכל שיחה חזר התובע והדגיש כי הוא מבקש שיפסיקו להתקשר אליו, אך ללא הועיל. השיחות החוזרות ונשנות מהוות הטרדה ממשית ולכן גם אם התובע ציין מקור חוקי אחד לתביעתו בעוד קיים מקור חוקי אחר, אין להקפיד עמו, כשמדובר בהליך של תביעה קטנה המוגש ללא ייצוג של עורך דין. הנתבעת תפצה את התובע בסכום גלובלי של 2,000 ש"ח, המתחשב בכך כי מדובר במספר חוזר ונשנה של שיחות, לאורך חודשיים, וכן הוצאות בסך 800 ש"ח.