ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור על גזר דינו של עבריין מין באמצעות האינטרנט (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ג'ורג' קרא):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בב"ש [ע"פ 51805-04-21; עפ"ג 6822-05-21], בגדרו נדחה ערעור המבקש על הכרעת-דינו וגזר דינו, והתקבל ערעור המשיבה על גזר-דינו של ביהמ"ש השלום בב"ש [ת"פ 7161-09-17]. המבקש הורשע בעבירות ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15 ובעבירות ניסיון לגרם מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14.

לפי האישום, המבקש שוחח ארוכות עם סוכנת משטרתית שהציגה עצמה כקטינה בת 13.5, בצ'אט, בווטסאפ ובטלפון. המבקש הציע לסוכנת הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני וביקש ממנה לבצע בעצמה מעשים מגונים, בסוברו כי מדובר בילדה בת 13.5, במספר הזדמנויות. ביהמ"ש השלום הרשיע את המבקש במיוחס לו וגזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 10,000, ומאסר על תנאי. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המבקש, אך קיבל את ערעור המשיבה והחמיר את עונש המאסר בפועל ל-18 חודשים. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים חריגים משיקולי צדק, או בשל חשש שנגרם למבקש עיוות דין מהותי. בקשת המבקש כוללת טענות ערעור באופיין, ואין בבקשה כל שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים ואף לא נטען בה במפורש כי היא מעלה שאלה כזאת.   טענות המבקש, לפיהן לא הוכח כי התקיים בו היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירות בהן הורשע, נדונו לגופן על-ידי הערכאות הקודמות - ונדחו. קביעת ביהמ"ש קמא, לפיה התנהלות המבקש מקימה את המודעות ואת היסוד הנפשי הנדרש לעבירות בהן הורשע, מקובלת במ לואה. ממילא אין בטענת סוכן מדיח כדי לפטור עבריין מאחריות פלילית.