אין חוסר תום-לב בפנייה לעו"ד לפני משלוח הודעת סירוב (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט אבי סתיו):
העובדות: תביעת ספאם לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעות הצטרפו למועדון הלקוחות של הנתבעת וקיבלו ממנה הודעות פרסומת שנשלחו כדין. התובעות שלחו לנתבעת הודעות סירוב, לכתובת הדוא"ל שמסרה הנתבעת לפניות כאמור, אך למרות זאת המשיכה הנתבעת במשלוח דברי הפרסומת, וגם לאחר שנשלח אליה מכתב התראה מטעם ב"כ התובעות. הנתבעת טענה כי מדיניותה היא ליישם באופן מיידי כל בקשת הסרה, אך כי במקרה זה הדבר לא נעשה בשל תקלה.
נפסק: הנתבעת הפרה את חוק התקשורת בשני היבטים: האחד, כאשר המשיכה לשלוח הודעות שיווקיות לאחר קבלת הודעות סירוב, והשני בשל כך שבמרבית ההודעות לא צוינה המילה "פרסומת" בכותרת ההודעה. ניתן לפסוק לטובת התובעות פיצויים לדוגמה עד סך של 1,000 ש"ח בגין כל הודעה. אולם, סכום זה הוא תקרה בלבד. בקביעת גובה הפיצוי, יש להביא בחשבון שלושה סוגי שיקולים עיקריים: אכיפה והרתעה כלפי המפר; מתן תמריץ לנמען למימוש זכויותיו; והיקפה של ההפרה. מקום בו נמצא כי התובע נהג בחוסר תום לב, עשוי הדבר הביא להפחתת הפיצוי, ואף לשלילתו לחלוטין.
בנוגע לשיקולי ההרתעה של הנתבעת, לחומרה פועלת העובדה שמדובר בהפרה של שתי הוראות. ההפרה בעניין המילה "פרסומת" נתפסת כחמורה פחות, אולם בוודאי שאין לומר כי היא נטולת משקל. בנוסף, הנתבעת לא חדלה מפעילותה המפרה גם לאחר שקיבלה מכתב התראה. לצד הקולה, יש להביא בחשבון את העובדה את טענת הנתבעת כי ככלל היא נוהגת להקפיד על יישום מיידי של בקשות הסרה שהיא מקבלת. המחדל במקרה הנוכחי אין מקורו בזלזול שיטתי בהוראות החוק, אולם גם לא מדובר בתקלה חד-פעמית בלתי נמנעת.
אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא נגרמה לתובעות טרדה רבה מההודעות שקיבלו, לאור העובדה שהן הגיעו לתיקייה ייעודית בתיבת הדוא"ל שלהן. השאלה האם גרמו ההודעות המפרות לטרדה רבה או מעטה אינה רלוונטית כלל לקביעת גובה הפיצוי. הנתבעת טענה עוד כי התובעות פעלו בחוסר תום לב בכל הנוגע לבקשתן להסרה. עקרון תום הלב חל גם בתביעות לפי חוק התקשורת. העובדה שהתובע פועל ממניע כלכלי אין בה כדי לשלול את תום לבו. לצד זאת, אין להשלים עם מצב בו תובע גורם להפרה רק על מנת לייצר לעצמו עילת תביעה. התובעות בחרו שלא ללחוץ על הקישור המאפשר הסרה, אלא לפנות לכתובת הדוא"ל שצוינה בהודעה, ולאחר מכן במכתב התראה.
העובדה שהייתה לתובעות אפשרות ללחוץ על קישור ההסרה היא שיקול להפחתת הפיצוי, אולם לא לשלילתו המוחלטת, וזאת הן נוכח ההסבר שסיפקו התובעות לעניין זה (חשש מ"פישינג") והן בהתחשב בכך שגם לאחר שהנתבעת קיבלה מכתב דרישה מעורך דין לא חדלה ההפרה. אשר לכך שהתובעות פנו לעורך דין עוד בטרם שלחו את הודעת הסירוב - אין לראות בהתנהלות זו משום חוסר תום לב. הנתבעת תפצה את התובעות על הצד הנמוך - 5,500 ש"ח לתובעת 1 ו-4,000 ש"ח לתובעת 2, בתוספת הוצאות בסך 2,500 ש"ח.