בוקינג ישראל רשאית לקבל כתבי בי-דין עבור בוקינג העולמית (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופטים סולברג, ברק-ארז ווילנר):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [רת"ק 59597-02-20]. עיקר הבקשה בשאלה האם בוקינג ישראל, הקשורה לחברה ההולנדית המפעילה את אתר ההזמנות Booking.com, היתה מורשה לקבל כתבי בי-דין עבור החברה הזרה (המבקשת). ביהמ"ש המחוזי קבע כי בוקינג ישראל מורשית לקבל כתבי בי-דין בשמה של בוקינג העולמית, וכי הסתמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות על פסק הדין בעניין בן זאב [ע"ר 59443-03-19] הייתה כדין.

נפסק: דין הבקשה להידחות. חרף האופי העקרוני שעשוי היה להילוות להכרעה בשאלה, מדובר במחלוקת עובדתית הנוגעת לנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים, כפי שהוכחו בערכאות הדיוניות. השאלות שבמוקד העניין אינן עומדות באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהתחשב במועדים הנוגעים להליך, ההכרעה בשאלת ההמצאה נעשית בהתאם להלכות שהתגבשו ביחס לפרשנותה של תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין הישנות, וזאת  ביחס לשני המבחנים הקבועים בה: מבחן "אינטנסיביות הקשר" ומבחן "אותו העסק". לאור השימוש הסדור והרציף במבחנים אלה בפסיקה, אין מדובר בשאלה עקרונית המצדיקה רשות ערעור.